• אהביצה שהתחפשה ואיקרוס
• בהצפת תחושות לגבי דרכי חינוך

א. נקדים: תהליך ההיפרדות של ילד מהוריו מלווה בהכרה דו כיוונית שהילד, כמו ההורה, הוא יצור אוטונומי היכול וצריך לבחור בחייו בהתאם לאישיות שלו. הרצון הטבעי של ההורה, רצון שיש בו גם חובה חברתית ודתית – לחנך את ילדיו, חי לפעמים במתח עם ההכרה באוטונומיות של הילד. בפרק זה נבחן את מהותו של החינוך במובן העמוק ונכיר מפתחות שונים היכולים להפוך את החינוך לתהליך המכבד את הילד כיצור אוטונומי מחד גיסא אך בכ”ז מתעקש ומצליח להעביר אליו ממסורת וערכיו של הוריו מאידך גיסא. בסופו של פרק זה מצויה סוגיה למדנית העוסקת בסוגיית החינוך למצוות שהיא סוגיה המזמנת שאלות רבות הן בהיבט הלמדני והן בהיבט החינוכי.

ב.נציג את שאלת השיעור באופן ישיר:

• כיצד מחנכים? (הדרכה, עיצוב, אישיות, דוגמא אישית, לגרום להבנת הדרך, הקניית ערכים, תקשורת בין דורית)

כעת נציג את הפסוק הידוע מספר משלי:

משלי פרק כב:     (ו)חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה:

• איך אתם מפרשים את הפסוק? מה זה אומר לפי ‘דרכו’- האם יש לו דרך? היכן החינוך אם הדרך היא דרכו שלו? נערוך דיון.

א.נחלק  קטעי מקורות בין התלמידות. (המקורות רבים וחלקם ארוכים. ניתן לחלק לכל קבוצה 2-3 מקורות באופן שווה יחסית מבחינת האורך הכולל אך כדאי שלכל קבוצה יהיו מקורות מכמה כיוונים.)

לגבי כל מקור ענו:

1. מהו החלק בפסוק עליו מבוססים דברי המקור? (המדרש: “נער”, ו”גם כי יזקין לא יסור ממנה” רש”ר הירש: “נער”, האדמו”ר מפיאסצנא: “דרכו”, הרב בר שאול: “חנוך”, שמואל: “נער”)
2. מהם מאפייני גיל הנעורים על פי כל אחד מהמקורות? (מדרש-גיל שבו קשה ללמוד ולעצב, רש”ר הירש-גיל של סקרנות, התלהבות ובחינת הדרך; הרבי מפיאסצנא -יש צורך בפיתוח האחריות, הרב בר שאול-רצון לעצמאות)
3. כיצד על ההורה להתייחס לנער המתבגר על פי המקור? (המדרש, רש”ר הירש והרב בר שאול: לתת עצמאות בצד תמיכה;  ורד”ק לשמואל: על הנער להישמע ויש לחנכו ולעצבו; הרבי מפיאסצנא: לטעת תחושת אחריות)

ב.לאחר שהקבוצות עיינו וענו נתכנס למליאה. כל קבוצה תציג את המסקנות מהמקורות שקראה (אם לכל הקבוצות ניתנו כל המקורות נמנה כל קבוצה על מקור אחד או כמה.

ג.כעת נשאל ונמפה:

• אלו מהמקורות תומכים בגישה חינוכית- במיוחד בגיל ההתבגרות- של עיצוב הילד תוך התוויית דרך על פי דרכם של ההורים ואלו תומכים בגישה חינוכית של עיצוב הילד תוך חשיפת תכונותיו? (עיצוב הילד תוך חשיפת תכונותיו: רש”ר הירש, האדמו”ר מפיאסצנא, הרב בר שאול. כל שאר המקורות תומכים בגישה השניה- רד”ק ומדרש משלי.)\

ג.נחתום חלק זה בדברי הרב קוק:

הראי”ה קוק (הסכמות הראיה, פח):

 כאן בפרשה קטנה זו, כל סוד החינוך הוא מונח. הננו למדים שגם הנער בהגיעו לגיל החינוך כבר יש לו דרך מיוחדת, דרך שלו. ואם יש לו דרכו המיוחדת לו, אין ספק שאנחנו הגדולים אשר כבר התרחקנו מאותה הדרך של הנער, מפני שהימים ושטף החיים נשאו אותנו הלאה, הננו חייבים בבואנו לחנך את הנער שלנו לשוב ולהסתכל בנשמת הנער להבין את דרכו כדי שנוכל לחנכו כל פי דרכו, ואז – רק אז- בטוחים נהיה שהתוצאה של חינוך כזה תהיה אותה השאיפה אשר לה אנו עורגים, כי ‘גם כי יזקין לא יסור ממנה’.

• כיצד מפרש הרב קוק את הפסוק ממשלי?

הערה: בעקבות דברי הרב קוק ומקורות נוספים שנלמדו, ניתן להעיר שלעיתים גם להורה יש מה ללמוד מהנער המתבגר…

ד.על רקע הלימוד הרעיוני לגבי דרכי החינוך נערוך לימוד על מצוות תוכחה לגבי ילדיו של אדם ותוכחה על מצוות בין אדם למקום בפרט (הדיון כאן הוא בבחינת הצפת הנושא, ניתן לרחיבו לשיעור העומד בפני עצמו)

(דיון: האם סביר שהורים יעירו לילדיהם בנוגע לקיום מצוות? האם הגיל משנה? לדוגמא: האם סביר בעינכם שהוריכם יעירו לכם אם לא ברכתם על המזון? יעירו על לבוש בצניעות?..האם ענינים כגון אלו שונים מתחומי חינוך אחרים? מדוע?? ניתן לתלמידים להתייחס ולדון. לאחר מכן ניגש ללימוד המקורות: (המקורות עוסקים בחיוב ההורה להוכיח את ילדיו על המצוות/ לחנך לקיום מצוות 

מצוות תוכחה ואהבה

משלי ג’, כב:

“כי את אשר יאהב ה’ יוכיח, וכאב את בן ירצה” (משלי ג’ י”ב: )

פירוש הגר”א, שם:

“וכאב את בן ירצה” אם אינו שומע לתוכחתו, אף על פי כן אינו עוזבו, אלא מוכיחו בייסורים עד שעוזב את הדרך הרע… והסימן  שמחמת אהבה הוא, שאחר כך כאשר יסיר שבטו ממנו, חפץ למלאות רצונו ומדבר לו תנחומים  לפייס דעתו”.

מקור ואופי החיוב:

פירוש הרמב”ן, דברים ו:ז

שננתם לבניך גם אלה מצות מבוארות נרמזו כבר, כי מאחר שצוה במצות, חקת עולם לדורותיכם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות לא יז), זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך (בראשית יז י), הנה אנחנו מצווים שידעו בנינו המצות, ואיך ידעו אותם אם לא נלמדם

נפקא מינות למעשה:

משנה ברורה על סעיף תרנח, סימן קטן כ”ח:

[הקטע הקודם עוסק בשאלה כיצד ניתן לתת לקטן ליטול לולב ביום הראשון של סוכות שבו יש דין שהלולב צריך להיות של הנוטל על מנת שיצא בו ידי חובה והרי קטן לא יכול לקנות מהמבוגר בעלות על הלולב כיוון שאין לא דעת לקניין וכן לא יכול להקנות את הלולב בחזרה למבוגר לאחר שנטל]

… אלא דבכל אלו העצות לא מהני [=לא מסייע] רק [=אלא] לגדול שיהיה יכול אח”כ לצאת בו אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי “לכם” ולא קיים בו מצוות חינוך, ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצות

רמב”ם, הלכות מאכלות אסורים, פרק יז, הלכה כח:

“אף על פי שאין בית דין מצווין להפריש את הקטן, מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה, שנאמר: ‘חנוך לנער על פי דרכו וגו’.”   

שאלה שנשלחה לרב:

יש לי ילד בן ארבע. כשלא נותנים לו את מה שהוא מבקש, הוא ישר נשכב על הרצפה ומתחיל להשתולל, לרקוע ברגלים ולבעוט. הוא אינו נרגע עד שלא נותנים לו את מבוקשו. כל יציאה מהבית מגיעה במוקדם ובמאוחר לדרישה שאקנה לו משהו, ואוי לי אם אעז לסרב. מה לעשות?

(הרב ישראל סמט, טב למיטב טנדו, עמ’ ה155-154:)

ענו לשואלת על פי המקורות שלמדתם. 

לאחר שכל תלמיד יכתוב כדאי לשתף ברעיונות ולדון עליהם. אפשר לאחר מכן להקריא את תשובת הרב סמט ולדון בה (אילו מהגישות שראינו מבוטאת בה?)

תשובה לשאלה שהופנתה לרב סמט:

התופעה אותה תיארת היא תופעה כללית בתרבות החושבת שלילדים יש רק זכויות ללא כל חובה. ההורים אמנם חייבים לספק לילדים את צרכיהם, אך עם זאת צריך ללמד אותם גם ריסון ואיפוק.

אמרו לא

חשוב לפעמים ללמוד לומר “לא”! פעמים רבות אנו טועים לחשוב שאהבה לילד מתבטאת בכך שניתן לו כל מה שירצה. אין זה נכון. לעיתים אהבה משמעה לשים גבולות, לדעת להגיד לא, בבחינת “את אשר יאהב ד’ יוכיח”. צריך להרגיל ילד מגיל צעיר לכך שאין הוא משיג כלום בעקבות השתוללות. להפך: כל השתוללות גוררת מצב שבו יקבל פחות ממה שהוא רוצה ורגיל לקבל. ילד שיודע שההשתוללות לא תועיל לו אלא תזיק, יפסיק להשתולל. אם לא נציב לילד גבולות, נמצא את עצמנו נכנעים לו יותר ויותר.

נזקים עתידיים

ילד שלא הוצבו לו גבולות בילדותו, עלול לגדול למבוגר חסר גבולות. הוא יתקשה למצוא את מקומו בבית הספר, יתקשה לתפקד בצבא ויתקשה לפעול כאדם בוגר במשפחה ובחברה. תפקוד כזה דורש לעמוד במערכות כללים מגבילות, ואדם שהמנגנון המרסן הפנימי שלו לא נבנה בילדותו – יתקשה בכך.

טוב ורע

הצבת גבולות חשובה לא רק כדי שהילד ירכוש יכולות התנהגות נאותות, אלא היא הבסיס ליכולת הפנימית להבחין בין טוב ורע, מותר ואסור. הגבולות שאותם מציבים הורים בפני ילדיהם הם היסוד ליראת השמים שלהם בהמשך חייהם. חז”ל מספרים על יוסף שעמד לחטוא ו”ראה דמות דיוקנו של אביו”, ודמות זו שראה היא שאפשרה לו לעמוד בניסיון. דמות דיוקנו של האב היא היכולת הפנימית שפיתח יעקב בבניו לעמוד ביצרם ולא לעבור את גבול המוסר.

להסביר מתוך אהבה

כמובן שצריך להציב גבולות מתוך אהבה. אסור שאנחנו וילדינו נחשוב שאם אין נותנים לילד משהו או אוסריםהדבר נעשה מחוסר אהבה. כשמציבים גבול אין לדבר על כך בטון כועס, אלא בטון מרגיע ומסביר. לא הכול ילד יכול להבין, אך יש לנסות להסביר לו כפי הבנתו. גם אם אין הוא מבין, חשוב שידע שלהורים יש הסבר למה שהם עושים, ולפי הבנתם הם עושים את מה שנכון בשבילו.

באמצעות שני סיפורים או בדיון פתוח העלנו שאלה שיש בה היבט פילוספי וקונקרטי כאחד: כיצד ראוי לחנך? איזו גישה צריכה להיות להורה מול ילדו? זוהי שאלה שודאי מעסיקה מתבגרים, כמושאי החינוך של הוריהם ומצד שני, גם כהורים לעתיד. לאחר מכן הפגשנו את התלמידים עם הפסוק הידוע ממשלי: “חנוך לנער על-פי דרכו”, אפשרנו להם לנסות להבינו ודנו עליו. מכאן עברנו לעיון מעמיק בנושא באמצעות מקורות ומתוכם העלנו שתי גישות חינוך עיקריות: התווית דרך מבחוץ לעומת חשיפת אישיות המתחנך. על בסיס דיון זה המשכנו למקורות בנושא הספציפי של חינוך למצוות. סיימנו במשימה שביקשה מהתלמידים לענות בעצמם על שאלה של הורה בחינוך.