נאזין לשיר של אברהם אבוטבול עם מילותיו של ר’ נחמן מברסלב:

תוך כדי האזנה, נבקש מהתלמידים להתבונן במילים:

כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

אֲזַי הַדֶּרֶך שֶׁמַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת

וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה

וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ כְּלָל

לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

וּבֶאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת

(ליקוטי מוהר”ן תניינא, מח)

נשאל את התלמידים:

• ר’ נחמן מתאר כיצד רצון האדם לעבוד את ה’ נתקל במצב הפוך, בריחוק. האם אתם מכירים מצבים דומים בחייכם?
• כיצד האדם מפרש את הריחוק שהוא מרגיש למרות רצונו להתקרב?
• כיצד אתם מבינים את המשפט: “ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות?

נלמד עם התלמידים את המשך הקטע ממנו לקוח השיר:

כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֲזַי הַדֶּרֶך שֶׁמַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ כְּלָל לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבֶאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת וְצָרִיך הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל עֲבוֹדוֹת הַשֵּׁם וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד, וְלא הִתְחִיל כְּלָל לִכְנס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה כִּי רוֹאֶה עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָלֵא עֲדַיִן עֲבִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים […] וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל וְאֵין רוֹצֶה כְּלָל בַּעֲבוֹדָתוֹ […] עַל כָּל אֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צָרִיך הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה כְּלָל כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת כַּנַּ”ל וְכָל הַנַּ”ל עָבַר עַל כָּל הַצַּדִּיקִים […] וְהַכְּלָל אֲהוּבִי אָחִי חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד וֶאֱחֹז עַצְמְך בְּכָל הַכּחוֹת לִשָּׁאֵר קַיָּם בַּעֲבוֹדָתֶך […] תֵּדַע שֶׁאִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל כָּך כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד וַאֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה מְאֹד, שֶׁהוּא נֶעְתָּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַך הוּא רָץ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים.[…]

וְעַל זֶה יִשְׂמַח מְאֹד וִיחַזֵּק עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד כִּי עַצְבוּת מַזִּיק מְאֹד מְאֹד […] חַס וְשָׁלוֹם כִּי עַצְבוּת הִיא סִטְרָא אָחָרָא (זהַר נחַ דַף עא) […] וְצָרִיך לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִבְלִי לְהָנִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ דְּהַיְנוּ מְעַט מִקְצָת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל אַף אִם יַעֲבר עָלָיו מָה וּזְכר דָּבָר זֶה הֵיטֵב כִּי תִּצְטָרֵך לָזֶה מְאֹד, כְּשֶׁתַּתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כִּי צָרִיך עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ לֶאֱחֹז עַצְמוֹ לַעֲמד עַל עָמְדוֹ אַף אִם מַפִּילִין אוֹתוֹ […] כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבר בָּהֶם, קדֶם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וְגַם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עָבְרוּ בְּכָל זֶה […] עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִזְכּר זאת הֵיטֵב וְחַזֵּק עַצְמְך מְאֹד וַעֲשֵׂה מַה שֶּׁתּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבִרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים תִּכְנס לָבֶטַח בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַך לְתוֹך שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מָלֵא רַחֲמִים וְרוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתְך מְאֹד וְדַע, שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַהַעְתָּקוֹת שֶׁאַתָּה נִתָּק וְנֶעְתָּק בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים וּמִתְקַשְּׁרִים וּבָאִים לְעֶזְרָתְך בְּעֵת הַצּרֶך דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה דּחַק וְעֵת צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיך לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל […] אַף אִם יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה וְהָעִקָּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל […]

נשאל:

• מהי הצעתו של ר’ נחמן להתמודד עם הקשיים בעבודת ה’?
• מתוארת כאן התקדמות איטית מאוד של האדם, היכולה לתסכל אותו מאוד. כיצד ר’ נחמן רואה את התקדמות זו?
• האם לאחר קריאת הפיסקה, המשפט “באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות” מובן יותר?
• אלו דרכים נוספות יכולות לעזור להתגבר על עצב או ייאוש?

נלמד את דברי ר’ נתן, תלמידו של ר’ נחמן:

הכלל שכל אדם שרוצה לחשוב על תכליתו האחרון צריך ליזהר מאד לבלי להיות זקן כלל. דהיינו שהלא יפול לזקנה דסטרא אחרא ח”ו, הן צדיק הן חסיד הן שאר כל אדם אפילו הפחות שבפחותים כפי מה שהוא צריך ליזהר מליפול לזקנה הנ”ל, כי אפילו צדיק גדול אסור לו להיות זקן בעבודתו אף על פי שזכה לעבודה שלימה במדריגה גבוה, אף על פי כן צריך להתחזק לעלות מדרגא לדרגא ולהתחיל בכל פעם מחדש, כי זה עיקר היהדות להתחזק לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא, […] וזה עיקר חיים ארוכים בחינת התורה שנקראת חיים כשמתחילין בכל פעם מחדש וכו’ כנ”ל וכן להיפך אפילו מי שעשה מה שעשה ועבר מה שעבר, אף על פי כן אסור לו להיות זקן ח”ו והוא צריך ליזהר ביותר ויותר מבחינת זקנה הנ”ל, שלא יבא לידי שום יאוש ח”ו שלא יאמר בלבו שכבר נזקן ח”ו במעשיו וכו’, עד שאי אפשר לו להשתנות ח”ו, רק יתחזק להתחיל בכל מה דאפשר, ויעשה מה שיוכל דבר קטן או דבר גדול, אפילו אם לא יוכל לומר כי אם דיבור אחד ממש בתפלה או בהתבודדות או ללמוד מעט דמעט, על כל פנים יעשה מה שיוכל ויתחזק ויחיה את עצמו במעט דמעט שזוכה עדיין ליגע בקדושת ישראל כי על כל פנים איך שהוא בוודאי הוא עושה כמה מצות בכל יום, כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, וצריך למצוא בעצמו נקודות טובות ולהחיות את עצמו בכל פעם […] כמובא בדברינו כמה פעמים ולהתחזק להתחיל בכל פעם מחדש […] וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, והעיקר הוא בחינת אריכת אפים הנ”ל, שיהיה לו אריכות אפים הרבה מאד בלי שיעור שהוא בחינת אריכת הרוח, היינו להאריך רוחו להמתין ולייחל לישועת ה’ ולבלי להסתכל על שום בלבול ומניעה כנ”ל:      (ליקוטי הלכות לרבי נתן- הלכות תפילין, הלכה ה, אות ז)

נשאל את התלמידים:

• מה פירוש הדבר “להיות זקן”? ממה יש להימנע על פי הדברים?
• מהי העצה נגד הזיקנה הרוחנית?
• אלו עצות מוסיף ר’ נתן בהשוואה לדברים הקודמים?

נבקש מהתלמידים לכתוב באופן אישי מענה לשאלות הבאות:

• לאיזה חלק מדברי ר’ נחמן/ ר’ נתן התחברת באופן אישי?
• האם יש חלק בדברים שלא מתיישב על דעתך? אם כן, מהו?
• נסה לכתוב מכתב לחבר, בצורה של עצות כיצד להתגבר על רגעים מאתגרים בחיים.

בסיום הכתיבה נזמין תלמידים המעוניינים, לשתף מהדברים שכתבו.

פתחנו בשיר עם מילותיו המיוחדות של ר’ נחמן מברסלב, דנו במשמעות הדברים האומרים כי הריחוק הוא בעצמם קירבה. למדנו את המשך הפיסקה, ואת דברי ר’ נתן המוסיפים על רבו את עניין ההתחלה מחדש בכל רגע. לבסוף חשבנו למה מהדברים התחברנו באופן אישי וניסחנו מכתב עצות לחבר. בזה סיימנו סדרת שיעורים של התבוננות בהיבטים שונים של גבורה בחיינו.