נפתוח בהשמעת השיר שוועת עניים בביצועו של קובי אוז.

שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. (מתוך תפילת נשמת כל חי)

• מי שומע את הצעקה והשוועה של העני?
• לדעתכם, האם העני יכול לצעוק חזק? האם קל לשמוע את הצעקה הזו?

נקרא את הסיפור לתלמידים, בלי שהוא נמצא לפניהם. נעצור מידי פעם ונשאל שאלות על מה שקראנו:

גמרא, בבלי, שבת קנ”ו (מתורגם)

רַ’ עֲקִיבָא הָיְתָה לוֹ בַּת.
אָמְרוּ לוֹ הַכַּלְדִּיִּים: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה יִשְּׁכֶנָּה נָחָשׁ וְתָמוּת.

• מה אתם אומרים? מה עובר על אב, על הורים ששומעים בשורה כזו? מה הם יכולים לעשות?

הָיָה דואג  עַל הַדָּבָר הַרְבֵּה.

• מה דעתכם על תגובתו של רבי עקיבא? מה יש בדאגה הזו? מה אין?

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נָטְלָה אֶת הַמַּכְבֵּנָה וְנָעֲצָה אוֹתָהּ בַּכֹּתֶל.
אירע המקרה ופָּגְעָה בְּעֵינוֹ שֶׁל נָחָשּׁ.

• מה קרה פה מאחורי הקלעים- שאנחנו יודעים ובתו של רבי עקיבא לא יודעת?

בַּבֹּקֶר כְּשֶׁנָּטְלָה (את הסיכה) נִגְרַר וּבָא הַנָּחָשׁ אַחֲרֶיהָ.
אָמַר לָהּ אָבִיהָ: מֶה עָשִׂית?

• מה פשר השאלה של רבי עקיבא?

אָמְרָה לוֹ: בָּעֶרֶב בָּא עָנִי וְקָרָא עַל הַפֶּתַח,
וְהָיוּ הַכֹּל טְרוּדִים בַּסְּעֻדָּה וְאֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ.
עָמַדְתִּי וְנָטַלְתִּי את המָנָה שֶׁנָּתַתָּ לִי
וּנְתַתִּיהָ לוֹ.

• מה עשתה בתו של רבי עקיבא? מה מודגש במעשה שלה מעבר לנתינת האוכל לעני? מה משמעות ההדגשה שאביה נתן לה את המנה שהגיעה בסופו של דבר לעני?

אָמַר לָהּ: מִצְוָה עָשִׂית.
יָצָא רַ’ עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: “וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמַוֶת” ( משלי י, ב) – וְלֹא מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה אֶלָּא מִמִּיתָה עַצְמָהּ

מתוך התשובות שענו התלמידים במהלך קריאת המדרש, נדון בנקודות הבאות:

אין או יש מזל לישראל:

• אסטרולוגיה, מזל, גורל  הקבוע לאדם מיום לידתו ע”פ מהלך הכוכבים מול תפיסה של תורת הגמול- שכר ועונש, בחירה ויכולת של האדם להשפיע על חייו.
• המתח בין השניים- אין מזל לישראל. (כל הסוגיה בגמרא בה מופיע הסיפור עוסקת במשפט זה)  יש אמת במזלות אבל עמ”י הוא  מעל לזה.
• הנחש: שליח הגורל, הממית, ורמז: כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל (במדבר כג כג)
• הסכנה האורבת דווקא ברגע השיא- בליל הכלולות. ניתן אולי לקשר לברכה שנוהגים לומר- מזל טוב! דווקא ברגעי השיא צריך לברך שיהיה מזל טוב, זהו זמן שמועד לסכנה.

היחס בין גורל ומעשה האדם:

• שאלתו של  רבי עקיבא מה עשית- ברור לו שהיה חייב להיות איזשהו מעשה אנושי שגרם להצלה הזו. והוא חייב להיעשות בתמימות, בלי דעת.
• שמיעת קולו של העני. שוועת עניים אתה תשמע
• היא עושה בפשטות – נותנת לעני בפשטות, וכך היא מצילה את עצמה בפשטות, פשטות של ענוה וחסד.
• רבי עקיבא לא היה יכול לספר לבתו על דאגתו, כי אם היתה לה מודעות היא לא היתה מצליחה להינצל. א”א להינצל מהגורל בדרך העולם הזה, רק בסוג של קפיצה. מעשה הבא מן הלב. מלב פתוח. אם הלב פתוח, הסדק נסגר.
• מידה כנגד מידה
• הכל צפוי (ידוע מראש, וגם מלשון צפייה) והרשות נתונה.

נביא לכיתה הורסקופ מהעיתון השבועי, נבקש מהתלמידים להתחלק לקבוצות לפי תאריכי לידה ומזלות, וכל קבוצה תקבל את ההורוסקופ שלה. נשים לב שכל התלמידים נמצאים בקבוצה, במידה ויש מישהו לבד ניתן לצרף לקבוצה אחרת.

נבקש מהתלמידים לקרוא בקבוצה את מה שנאמר על המזל שלהם השבוע, ולקחת אחד מהדברים שאינם מוצאים חן בעיניהם (לדוגמא- השבוע יהיו בעיות במשפחה, השבוע יפרוץ ריב בין חברים וכדומה) ולחשוב מה הם יכולים לעשות כדי לשנות את המזל שלהם- יכול להיות משהו ישיר לסיטואציה (לדבר עם בן המשפחה) או משהו עקיף (לתת צדקה). ולשתף את חברי הקבוצה בבחירות שלהם.

פתחנו בהאזנה לשיר “שוועת עניים” וחשבנו אודות הצעקה של העני והאם היא נשמעת. לאחר מכן קראנו את המדרש בקריאה צמודה, ומידי פעם עצרנו ושאלנו עליו שאלות, מתוך הלימוד המשכנו לדיון אודות המזל שיש או אין לישראל,  ואודות כוחו של המעשה לשנות את המזל. סיימנו בתרגיל בקבוצות לפי מזלות והורוסקופים, והזמנו למחשבה כיצד ניתן לשנות את המזל שלנו.