• אהצגת מקרה, עיון בסידור ודיון על המקרה.
• במשימת כתיבה והצגה בכיתה

לפני קריאת המשנה נוודא שלכל תלמיד יש את המשנה לפניו.

נבקש מהתלמידים שבמהלך הקריאה יחלקו את המשנה ויתנו כותרת למשנה.

נקרא את המשנה בקול:

בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ,

 וּבָעֶרֶב שְׁתַיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ

 אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה.

מְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ.

לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם.

נבאר את הביטויים הבאים (הסבר זה הוא לפי שיטת הרמב”ם- יש דרך אחרת לפי רש”י ולא נעסוק בה).

מומלץ לכתוב את הביאור על הלוח.

• ארוכה – שפותחת בברוך ומסיימת בברוך.
• קצרה – שרק מסיימת בברוך.
• להאריך (בפתיחה) – להוסיף פתיחה בברוך.
• לקצר (בפתיחה) – לא לפתוח בברוך.
• לחתום (בסיום) – לסיים בברוך.

נבקש מן התלמידים למלא את שני הטורים הימניים בטבלה על פי הכללים שרשמנו על הלוח. לשם כך נורה לתלמידים לפתוח סידורים ולהשלים על פי הכתוב בסידור. (בכיתה שההשלמה העצמית קשה מדי, מומלץ להשלים יחד עם המורה על הלוח)

לאחר השלמת העמודות הימניות בטבלה נפנה יחד עם התלמידים לעמודה האחרונה ונחשוב איתם יחד, מה אסור לשנות בכל ברכה.

לאחר שכל הטבלה מולאה, נחשוב יחד עם התלמידים:

• מדוע יש להקפיד כל כך על סדר הברכות ונוסחן כפי שמופיע במשנה?
• מדוע “אסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות”?
• לשם הקצנת השאלה נוסיף ונשאל את התלמידים-
  מדוע חכמים לא אסרו רק על קיצור הברכות? שהרי לכאורה מה רע לברך עוד, וגם לסיים בברכה?

העמקה נוספת

לשם הבנה מעמיקה ונוספת של חשיבות הברכות ואי השינוי שלהן נספר לתלמידים את הסיפור התלמודי המופיע במסכת ברכות דף לג, עמוד ב, על שינוי בתפילה (הסיפור המובא כאן הוא שכתוב של הסיפור המקורי המופיע בגמרא בארמית):

הסיפור מספר אודות אדם אחד שהיה שליח ציבור בתפילה שהיה ר’ חנינא מתפלל בה. אותו אדם התפלל ואמר “האל הגדול הגבור והנורא” שהם התארים המופיעים בנוסח שקבעו חז”ל, והוסיף עוד “אדיר והעזוז והחזק והאמיץ והודאי והנכבד”. המתין לו (ר’ חנינא) עד שסיים. כאשר סיים את תפילתו, אמר לו:

“סיימת לומר את כל שבחי אדונך? למה צריך את כל אלה?

אנו, את אותם שלושה תארים (הגדול הגיבור והנורא- שאומרים בתחילת התפילה), אם לא היה אומר אותם משה בתורה ולא היו באים אנשי כנסת הגדולה ומתקנים (לומר) אותם בתפילה – לא היינו יכולים לאומרם, ואתה אומר את כל אלו וממשיך?!”

משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו משבחים אותו בדינרי כסף, והלא גנאי הוא לו!

לאחר הקריאה נבקש מן התלמידים לספר את הסיפור במילים שלהם (ניתן גם לבקש להציג אותו). אם יש צורך נבאר אותו במילים שלנו. נחשוב יחד עם התלמידים:

• מה כוונת המשל המופיע בסוף הסיפור?
• מה הסיבה המופיעה בסיפור לכך שאסור להוסיף על מה שקבעו חכמים?

פתחנו את השיעור בשאלה על יוזמה שעלתה בבית הספר להוספת ברכה חדשה בצמוד לקריאת שמע.

למדנו במשנה שחכמים תקנו ברכות לפני ואחרי קריאת שמע ושאסור לנו לשנות מהדרך שבה טבעו חכמים את הברכות

אם הברכה ארוכה, כלומר פותחת בברוך ומסיימת בברוך, אסור לנו לקצרה ולהסיר ממנה את הברוך בפתיחה ואסור לנו שלא לחתום ולסיים אותה בברוך. וכן להיפך.

סיכמנו בטבלה את הברכות השונות שלפני ואחרי קריאת שמע בשחרית ובערבית ומה אסור לשנות בהן.

ושמענו/הצגנו סיפור מהגמרא שהבהיר לנו למה אסור לשנות ולהוסיף בברכות ובתפילה.

סיימנו בדוגמאות מהחיים שאתם הצגתם למקרים נוספים שבהם אסור לשנות. ראינו שיש מקומות שבהם חייבים לדייק ולא לשנות כלום, כמו בנוסח שטבעו חכמים בברכות.

ונסיים בשאלה בה פתחנו את השיעור –

האם אפשר לקבל את יוזמת התלמידים ולהוסיף ברכה חדשה בצמוד לקריאת שמע?

לפי מה שלמדנו דבר זה אסור בתכלית.

אין להפחית ואין להוסיף מנוסח וממספר הברכות שתקנו חכמים. גם אם רוצים להוסיף מכוונה טובה.