נפתח בתרגיל: נבקש מהתלמידים לדמיין דמות שממנה ניתן ללמוד משהו חשוב.

אחרי שתמונת הדמות עולה בדעתם,נחלק דפים וצבעים, וננחה אותם לצייר אותה ברמת פירוט גבוהה ושתבטא מה ניתן ללמוד מאותה דמות.

נתבונן בציורי התלמידים. נזמין מי שמעוניין להציג את הדמות שלו בפנינו, ונציין כמה עובדות מעניינות לגבי מה שנאסף בכתה.

• איך ידעתם לדמיין דווקא דמות כזאת?
• אילו מאפיינים ביקשתם להבליט בה במיוחד?
• מה הופך דמות לכזו ש”ראוי” לממוד ממנה?
• מתוך התבוננות במצבור הציורים שנוצרו כאן, מה משותף לדמויות?

וכדי לחבר את הדברים לנושאי השיעור שלנו נשאל גם:

• האם חשבתם לצייר מישהו שאיננו אדם?
• מדוע כן/לא?

נסכם את הנקודה לפי שעה, ונאמר: אמנם הבחירה המידית שלנו היא להתבונן וללמוד מבני האדם המקיפים אותנו. אנחנו מזהים בקלות נקודות דמיון והזדהות, השראה ולימוד לעתיד, מתוך הדומה לנו ביותר, אבל בשיעור הקרוב, מתוך השיר שנלמד, ננסה דווקא להרחיב את המבט, ולנסות ללמוד מעוד ועוד דברים שסביבנו, ולהחכים מהכוחות והפלאים הרבים שהבריאה מייצגת, במופעיה הרבים והנפלאים..

נזמין את התלמידים להאזין יחד לשיר “ברוש” של אהוד מנור, בביצועו של אריאל זילבר ולעקוב בעיניהם אחר המלים:

ואני ראיתי ברוש

שניצב בתוך שדה מול פני השמש

בחמסין, בקרה

אל מול פני הסערה.

על צידו נטה הברוש

לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב.

והנה, מול הים

קם הברוש ירוק ורם.

הנה ברוש, לבדו

מול אש ומים.

הנה ברוש, לבדו

עד השמיים.

ברוש, לבדו איתן.

לו רק ניתן ואלמד

את דרכו של עץ אחד.

ואני כמו תינוק

שנשבר ולא יכול מול פני השמש.

בחמסין, בקרה

אל מול פני הסערה.

• במה לדעתכם עוסק השיר?
• מה מבקש הדובר בשיר לספר לנו?
• על איזו חוויה מדובר, לדעתכם?

ניגש לקריאה נוספת של השיר וננחה את התלמידים לסמן בעיגול בדפיהם כל תכונה או “מעשה” מעורר השראה שמציין הדובר ביחס לברוש.

נבקש לתת את הלב במיוחד לתארים ישירים הנאמרים לגביו (איתן, לבד, רם, ניצב וכו’) ולמאפיינים סמויים יותר, המובלעים בתוך תיאורי מצב כלליים יותר  ( “אל מול פני הסערה” עשוי ללמד אותנו על גמישותו, למשל…).

בתום המשימה, נרשום את המילים שסימנו התלמידים על הלוח ונשאל:

• ממה הוא כל כך מתפעל?
• מה בתכונות העץ כ’כ מרשימות אותו?
• אילו ניגודים נזכרים בשיר?
• על מה הם מעידים?

נסכם ונאמר שהעמידה האיתנה של הברוש היא המעוררת כאן את הדובר לכתוב את הדברים. הוא משווה את הברוש לעצמו ומבקש להעיד על ההבדל ביניהם, על העמידות המרשימה כל כך של הברוש בפני כל הטלטלות והקשיים שסביבו, לעומת חולשתו של הדובר (ואני כמו תינוק…).

כדי להעמיק ולהחיות את הדימוי, נבקש מהתלמידים לצייר את הברוש שהם רואים לנגד עיניהם כשהם מאזינים למילות השיר.

• מה בולט בו לעין?
• מה מייחד אותו על פני עצים אחרים, ואולי ברושים אחרים בסביבתו, שעורר את כותב השיר להקדיש לו שיר שלם?

נציין כי הציור לא מוכרח להוות איור לשיר, כלומר, אין עניין להתחקות באופן מושלם אחרי התיאור ה”נכון” המובא בין שורותיו, אלא לבטא תחושה מהותית שעולה ממנו…המפגש הבלתי אמצעי והפתוח עם הברוש מאפשר לדובר ללמוד, אפילו מעץ.. ולא סתם עץ, אלא עץ מצוי ו”פושט” מאד, לכאורה, כמו ברוש, שהלב שלנו כמעט לא מבחין בנוכחותו לרוב, בשל שכיחותו בנוף שלנו, והשגרתיות שמפגש עמו.

לאור המפגש הזה שהשיר מספר לנו אודותיו, ננסה גם אנחנו לתרגל התבוננות כזאת במרחב שסובב אותנו.

נצא לחצר בית הספר עם מחברת ועפרון, ונבקש מהתלמידים לסייר בו, עד שימצאו דבר כלשהו שמושך את תשומת ליבם באופן מיוחד. עליהם להיעצר לידו (דומם/צומח/חיה) ולהתבונן בו ממושכות. נבקש מכל אחד לרשום במחברותיהם שמות תואר חיוביים ומעוררי התפעלות שהם מזהים בדבר שבחרו. פירוט והעמקה יועילו להם מאד, לקראת המשך המשימה בבית.

בתום הכתיבה, נשוב לכתה ונבקש לשמוע מהתלמידים מה ראו, ומה כתבו במחברותיהם. נתייחס בהרחבה לדוגמאות שייעלו, ואז נפנה לסיכום הדברים.

הסיור שערכנו בחצר והרשימות שיצרנו בהשראת השיר, יכולים ללמד אותנו איך לפקוח ולהרחיב את המבט לסובב אותנו כאן, גם לזה שפגשנו כבר מליון פעמים, בדרכנו לבית הספר, בהפסקה, בדרך הביתה. המפגש עם הברוש הטביע חותם כל כך גדול על המשורר, שהוא בחר לכתוב עליו שיר שלם, מלא התפעמות.. נבקש מהתלמידים בבית להתנסות בכתיבה כזאת בעצמם, בהתבסס על רשימת שמות התואר שערכו לעצמם בתרגיל ההתבוננות.

ניתן להציע לפתוח את תרגיל הכתיבה במלים “ואני ראיתי”… אם הדבר ינביע אצלם בקלות רבה יותר את המשך הכתיבה.  כדי לאפשר לנו, בכתה, להתרשם ממידת ההתבוננות וההשראה שעורר נושא השיר שלהם אצלם, נבקש מכל תלמיד לצלם ולהדפיס את הדבר שבחרו להתבונן בו, ולהציג אותו בעת קריאת השיר שלהם בכתה, בשיעור הבא.

אחרי שנאזין לשירים שכתבו ונתבונן בצילומיהם, נשוחח על הדברים הרבים שאספנו, מתוך התבוננותם בטבע, והכתיבה אודותיה.

פתחנו שחשיבה משותפת על דמויות שהשאירו עלינו רושם. למדנו את השיר ‘ברוש’ של אהוד מנור וניתחנו את ההתפעלות של הדובר בשיר מהעץ. יצאנו לסייר בחוץ ולנסות אף בעצמנו להתרשם ממשהו ולכתוב על הרושם הזה.