מה התחושות שהיו אחרי המבול?

נשב במעגל, ונקרא את פסוקי פרשת המבול. בפסוקים “הרועשים” נקריא בעז ובעוצמה, עד השלב בו המים מתחילים להרגע, וכך גם נרגיע את הקריאה, ולאט לאט יבשה הארץ, עד שנוח יכול לפתוח את הצוהר. בשלב זה נעצור.

נשמיע שיר שקט “הנה הם באים ימים של שקט אחרי הרעש הגדול והנורא…”, במרכז המעגל נניח חומרי ציור שונים [סוגים שונים של נייר- לבן, שחור, עבה ודק. וסוגים שונים של כלי צביעה- פחם, פסטל, צבעי מים] נבקש מהתלמידים לצייר מה נוח ראה כשהוא יצא מהתיבה.

מן הסתם הרוב המוחלט של הציורים יהיה נקי, כמעט טהור, קוים צלולים בוחרות צבעי מים, משיחות עדינות של גוונים כחולים…. מעט תלמידים בוחרים לצייר ציור שיש בו גם את המימד של האסון והחורבן. [כאן יש לציין מנסיון שאספתי עם השנים, שבכיתות התיכון זה היה המצב, בגילאים המבוגרים יותר כגון במדרשות, החלוקה היתה כבר מאוזנת יותר..]

נבקש מהתלמידים להציג את הציור שלהם ולהוסיף כמה מלים שיתרגמו את הציור לתחושות, ולמילים.

נעביר בין התלמידים את הציור “תיבת נוח” של הצייר גוסטב דורה על המבול. ציור מאד קשה, בו רואים אם מסתכלים מקרוב, גוויות של בעלי חיים על כל ההר בו עצרה התיבה.

נדון בעקבות התמונה:

• האם יש כאן “התחלה חדשה” “משהו נקי וטהור ושלו” או שיש כאן גם מימד של עולם לאחר חורבן? (נוח לא יצא רק למציאות של בניין עולם חדש אלא גם של התמודדות עם חורבן ושואה עולמית).
• מאין מוצאים את הכוחות?
• נמשיך מעט בפסוקים, מה קרה לנח אחרי שיצא מהתיבה? איך אפשר להבין את השכרות של נח?

נקרא את המדרש על שלושה שראו עולם בנוי וחרב ובנוי. המדרש עוסק במימד האישי [איוב] לאומי [בית המקדש] והעולמי [נח].

מדרש תנחומא פרשת נח סימן ה

(ה) אלה תולדות נח נח וגו’ את האלהים התהלך נח, ג”פ בפסוק למה?

זה אחד משלשה שראו ג’ עולמות: נח, ודניאל, ואיוב.

נח ראה עולם בישובו וראהו בחרבנו וחזר וראהו בישובו,

דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבנין בית שני,

איוב ראה בנין ביתו וחרבנו וחזר וראה בישובו.

נקרא את הדברים הבאים של הרב עמיטל על כך שהוא ראה עולם בנוי וחרב ובנוי. ועל הכוחות הנדרשים על מנת לקום לאחר חורבן ולבנות משהו מחדש. להאמין שאפשר.

“זקני טרם הלבין,  אך ראיתי כבר בימי חיי – כדברי חז”ל – עולם בנוי, עולם חרב ועולם בנוי. ראיתי יהודים מובלים לאושוויץ וראיתי יהודים רוקדים בתקומת המדינה. ראיתי תהלוכת ניצחון אחרי מלחמת ששת הימים ועברתי עם חיילים מעבר לתעלת סואץ. עברתי תקופה ארוכה ביותר במשך תקופה קצרה ביותר. מדינת ישראל עומדת כיום במרכז ההיסטוריה העולמית. זה תובע מאתנו משהו. צריך לחיות את התקופה. יום ליום ושנה לשנה יביעו אומר חדש.לחיות בתקופה כזאת, לחוות אותה, לראות ולהכיר את הדינאמיות והאינטנסיביות של ההיסטוריה היהודית בימינו, להסתכל על המאורעות – על כל אחד ועל כולם כאחד – בפרספקטיבה נכונה, כחלק ממכלול גדול; לחוש את התהליך לקראת הגאולה על כל מורכבותו, לדעת מה חובתי בעולמי בשעה זו ומה ה’ דורש ממני כאן ועכשיו – כל זה מהווה ייעוד גדול אשר אין מנוס ממנו. אני הגבר, העני ממעש, ראיתי קהילות בחורבנן, ובארץ זכיתי לראותן שוב בבנייתן. יגון ואנחה בהיותי בנכר, ששון ושמחה בעלותי לירושלים. “אספרה שמי לאחי, בתוך קהל אהללך”; “כי טוב חסדך מחיים”; “ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך”.
(עלון שבות בוגרים ג, 89)

• מה נתבע מאיתנו?

נזמין את מי שרוצה להמשיך את הציור של דורה ולצייר ציור מענה מהמבט שלנו היום על העולם.

בשיעור למדנו את סיפורו של נח אחרי המבול, ראינו את הפער בין התמונה הפסטורלית הראשונית לבין המציאות הקשה שנח היה בה. הרחבנו את המבט לבניין עולם מתוך חורבן, פגשנו את סיפורו של הרב עמיטל ודרך ציורים המחשנו את הפערים בעולמות.