נזמין את התלמידים לנסות ולהיזכר בפעם שהם היו צריכים לעשות שינוי והוא היה להם קשה או לחילופין מישהו שהם מעריכים שינוי שהוא עשה.

נתחיל את היחידה בהתייחסות לפירוש רש”י וחזקוני שהוזכרו כבר בשיעור הקודם וכך לקשור בין השיעורים:

הסיפור מתחיל בפסוק “ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו”. רש”י וחזקוני התייחסו ל”ירידה” זו של יהודה.

רש”י: “ויהי בעת ההיא: למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף? ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם. אמרו: אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך”.

חזקוני:  “וירד יהודה מאת אחיו: הלך לו שלא היה יכול לסבול צערו של אביו”.

נשאל- מה הדומה והשונה בשני הפירושים?

שני הפירושים מתארים את ההשפעה של מכירת יוסף על יהודה. לפי רש”י, האחים מורידים את יהודה ממעמדו החשוב כמנהיג האחים, כיוון שהם מאשימים אותו במשבר שעובר על יעקב וביתו לאחר מכירת יוסף. לפי חזקוני, יהודה עצמו עוזב כיוון שהוא לא יכול לשאת את רגשות האשם שלו כלפי יעקב אביו. עם זאת, שני הפרשנים מתארים את הירידה של יהודה כמעין “בריחה” מן האחריות הרובצת עליו.

אפשר להמשיך ולשאול את התלמידים:

• האם יהודה מצליח לברוח ממה שקרה בעבר?
• כיצד התורה מגלה לנו זאת?

נתמקד כעת בשני חלקים של הסיפור:

• שלה הוא בנו השלישי של יהודה המיועד לתמר. איזו מילה מזכיר לכם השם שלה? וכיצד מילה זו קשורה לסיפורנו?

השם “שלה” מזכיר את המילה אשליה. (ניתן להסב את תשומת לבם של התלמידים לשמו של בנו הבכור של יהודה “ער” ה”רע” בעיני ה’. אף במקרה זה השם רומז לעניין מהותי הנוגע לאותו אדם). שלה, הוא הבן המובטח לתמר על ידי יהודה, אלא שהבטחה זו היא אשליה ורמאות – יהודה לא רוצה לתת את שלה לתמר, כיוון שהוא חושש שסופו של שלה יהיה כסופו של שני אחיו. זוהי מרמה של יהודה כלפי תמר.

• מהי המרמה השניה בסיפור?

מעשה הרמייה השני הוא כמובן התחפשותה של תמר. תמר נוקטת יוזמה כיוון שהיא מבינה כי הציפיה לשלה אינה אלא אשליה – היא מתחזה לקדשה ומפתה את יהודה. זוהי מרמה של תמר כלפי יהודה.

כך, התורה מספרת לנו כי “הירידה” של יהודה לא סייעה לו להתנתק מעברו. עברו רודף אחריו וחייו אפופי מרמה – שלו כלפי אחרים ושל אחרים כלפיו. הירידה שלו היא תהליך נפשי מתמשך ולא רק עניין פיזי או גיאוגרפי.

• כעת, לאור מה שאמרנו עד כה, ניתן לתת לתלמידים משימה: לעיין שוב בסיפור כמה דקות ולאתר את מה שלדעתם מהווה את נקודת השיא שלו.

נקודת שיא שאפשר להצביע עליה היא בזמן בו תמר מוצאת כדי להישרף ומפנה את הזרקור ליהודה: “ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה”. תמר מציבה את יהודה בפני “רגע האמת” שלו. יש לשים לב כי תמר מעמתת את יהודה עם עברו על ידי השימוש במילים “הכר נא”, המזכירות את מכירת יוסף. עם זאת, תמר לא מפרסמת ברבים למי שייכים החותמת והמטה, אלא מותירה בידי יהודה את הברירה – האם להצדיק אותה על אף הבושה שתיגרם לו וכך להיחלץ ממעגל השקר והרמייה; או שמא להמשיך להתעלם מעברו וממעשיו ולהעדיף לשמור על כבודו.

מילותיו של יהודה: “צדקה ממני”, מורות כי הוא עומד בניסיון. מתוך חשבון נפש זה של יהודה מתחילה “עלייתו” המחודשת של לעומת “ירידתו” בתחילת הסיפור: בסופו של הסיפור נולד לו בן אשר ממנו יוולד המשיח; ומכאן ואילך, הוא חוזר אל משפחתו, לעמדת מנהיג האחים העומס על כתפיו את האחריות לשלום המשפחה ושלום אביו יעקב.

וכך כותב הרב בני לאו בספרו “אתנחתא” (כרך א’, עמ’ 106), בקטע שרצוי להביאו בפני התלמידים:

“הבחירה בידיו (של יהודה). להמשיך ולברוח אל מעמקי השקר או להיחלץ אל מחוזות ההודאה באמת. תמר נותנת לו מרחב תמרון בין ירידה לעלייה. או שהיא תישרף, העוברים שברחמה יישרפו עמה ויהודה ירד עוד מדרגה ברמת אנושיותו, או שהכל יעלה אל מקום של אמת. מן הסתם תהיה לו בושת פנים אך חייו ימשיכו להיות חיים.

בחירתו של יהודה בהודאה ובנשיאה באחריות מעמידה אותו במקום של מנהיגות. מנקודה זו הוא מתחיל לטפס חזרה הביתה. בשלב הבא הוא יישא בעול האחריות והערבות לאחיו בנימין ובהמשך הוא יילחם להשיבו הביתה כדי לשמור על שלום אביו. תמר הצליחה לעצור את הנפילה העמוקה שלו ולהעלות אותו ממחוזות ההכחשה והאובדן אל ראשות משפחת יעקב. יהודה יישא בכתר המלכות, ומפרץ בנה של תמר יעלה ויבקע אורו של דוד”.

מסר חשוב שניתן לפתח בעקבות הסיפור עומד בסימן: “אם אין אני לי מי לי” , דהיינו, העובדה שהשינוי מתחיל קודם כל בנו וכדי לשנות ולתקן את עצמנו ואת סביבתנו ולהתעלות לגבהים חדשים עלינו לקחת אחריות על המקומות בהם נכשלנו ולא לברוח מלהתמודד עמם.

ניתן להתעמק במסר זה דרך סיפורו של אלעזר בן דורדיא, במסכת עבודה זרה, יז. (אין צורך בכל הסיפור אלא רק בקטע הבא):

“אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה…”.

לאחר ששמע שאין מקבלין אותו בתשובה:

“הלך וישב בין שני הרים, אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה; אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה; אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה; אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר ונמקו כל צבא השמים; אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתא נשמתו, יצתה בת קול ואמרה ר”א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא… ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי.”

• כדאי לבקש מהתלמידים להמחיז את הסיפור. כל תלמיד שיתנדב יגלם תפקיד אחר המוזכר בסיפור (אלעזר בן דורדיא, הרים, כוכבים וכו’).
• לאחר מכן יש לשאול את התלמידים מהו לדעתם משפט המפתח בסיפור.

בסיפור זה, יש להתמקד בכך שתשובתו של רבי אלעזר בן דורדיא מתקבלת ברגע שאינו מחפש עוד את התיקון והפתרון אצל אחרים, אלא לוקח אחריות על מצבו ומפנים כי הדבר תלוי רק בו (“אין הדבר תלוי אלא בי”).

במידה והזמן מאפשר, ניתן להביא דוגמא הפוכה מתוך שיר שהלחין המוזיקאי שם-טוב לוי, למילים של משורר יווני בשם קונסטנדינוס קוופאיס (תרגם עלי מוהר). שיר זה אינו מעולמה של תורה כמובן, אך גם הוא מעביר את המסר לפיו השינוי מתחיל בנו והאחריות עליו מוטלת בראש ובראשונה עלינו. השיר מעביר מסר זה, דרך סיפורו של הדובר בשיר, שעסוק בבריחה מתמדת, משום שהוא טועה לחשוב כי אם רק יחליף את מקום מושבו בעיותיו תיפתרנה. ניתן  לחלק לתלמידים את הטקסט ולהאזין לו ביחד (לפחות פעם אחת).

• במה שונה הנימה של שיר זה מסיפורו של אלעזר בן דורדיא?
• יש לשים לב לקולות השונים שעולים בשיר בבתיו השונים – בעצם קולות שונים בראשו של אותו הלך מסכן העובר מעיר לעיר וחושב שבכך יתקן את חייו. יש גם להתמקד בנימה הפסימית והפטליסטית של השיר. יש להדגיש כי גישה הזו מנוגדת לעולמם של חז”ל כפי שעולה מסיפור אלעזר בן דורדיא בה מודגש המסר שבכל רגע יכול אדם לקחת אחריות ולשנות את גורלו.

מילות השיר:

אלך לארץ אחרת

אפליג לים אחר

אמצא לי עיר שונה

טובה מזו פי כמה

כי כאן אני כושל

רפה ומוותר

כי כאן נמק ליבי

ורוח בי לא קמה

האם תקום בי רוח לקום מן הרפיון

האם אמצא בי כוח למצוא מקום אחר

כי כאן שוקעים חיי כגל של חורבות

להבל ולריק זריתי את ימי

לא תמצא ערים שונות

לא תפליג בים אחר

העיר תלך תמיד בעקבותיך

גם אם תרחיק לנדוד

לא תוכל להשתחרר

מן העיר שבה אבדו לך ימיך

אלך לארץ אחרת

אפליג לים אחר

אמצא לי עיר שונה

טובה מזו פי כמה

עלי להתנער

לקום מן הרפיון

לצאת למרחקים

למצוא לי עיר אחרת

האם תקום בי רוח לקום מן הרפיון

האם אמצא בי כוח למצוא מקום אחר

כי כאן שוקעים חיי כגל של חורבות

להבל ולריק זריתי את ימי

לא תמצא ערים שונות

לא תפליג בים אחר

העיר תלך תמיד בעקבותיך

הזִקנה תשיג אותך

באותם הרחובות

שבהם לריק חלפו לך ימיך

לא תמצא ערים שונות

לא תפליג בים אחר

העיר תלך תמיד בעקבותיך

כי הן כל המקומות

הם העיר הזאת

אשר בה כילית את ימיך

דרך עיון בסיפור של יהודה והתבוננות בנקודות השיא ובדמויות של הסיפור עמדנו על יכולת השינוי בנקודת קצה ושיא, ועל הכוחות הטמונים בנו.