נשאל את התלמידים:

• האם בבוקר אתם קמים לבד? או שאתם זקוקים למישהו שיעיר אתכם?
• האם יש תחומים בחייכם בהם את זקוקים לעזרה בלקיחת אחריות על חייכם?

נאסוף את התשובות ונמשיך ללימוד.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ה  עמוד ב

אמר ריש לקיש: הקובע זמן לחבירו, ואמר לו פרעתיך בתוך זמני – אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עביד איניש דפרע בגו זימניה, זימנין דמתרמו ליה זוזי, אמר: איזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן.

• מהו דין אדם המחזיר הלוואה לפני הזמן שנקבע לו לפי ריש לקיש? מדוע הוא סובר כך?
• האם לדעת ריש לקיש אדם כזה הוא “בחזקת שנתן” או “בחזקת שלא נתן”?
• מהו דין אדם המחזיר הלוואה לפני הזמן שנקבע לו לפי אביי ורבא? מדוע הם סוברים כך?
• האם לדעת אביי ורבא אדם כזה הוא “בחזקת שנתן” או “בחזקת שלא נתן”?
• מהי משמעות הביטוי “דלא ליטרדן”?

מקורות מקדימים להבנת התוספות:

תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מט עמוד א

מתני’. מת האב בתוך שלשים – בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שנפדה; לאחר שלשים יום – בחזקת שנפדה, עד שיאמרו לו שלא נפדה…

• מהם שני המקרים שמביאה המשנה?
• מה ה”חזקה” בכל אחד מהם?

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קב עמוד ב

בעו מיניה מרבי ינאי: שוכר אמר נתתי, ומשכיר אמר לא נטלתי, על מי להביא ראיה? – אימת? אי בתוך זמנו – תנינא, אי לאחר זמנו – תנינא. דתנן: מת האב בתוך שלשים יום – בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה, לאחר שלשים יום – בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה.

• לאיזה מקרה משווה הגמרא את השאלה על אמינותם של השוכר והמשכיר?
• לאור השוואה זו- מה הדין בשני המקרים?

תוספות בבא בתרא ה ע”ב

טעמו הראשון של ר”י:

כי היכי דלא ליטרדן – אף על גב דבפ’ יש בכור (בכורות דף מט.) תנן: בכור בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה. ואומר ר”י דהתם לא שייך האי טעמא דלא ליטרדן דהוי ממון שאין לו תובעין.

• מאיזה מקור מקשה התוספות על דעתם של אביי ורבא?
• מהו הפתרון של ר”י? מה ההבדל בין שני המקרים?
• למה סיבת ה”לא ליטרדן” לא רלוונטית בפדיון בכור?

מיהו קשיא לרבי- מפרק השואל (ב”מ דף קב: ושם) דאמר: “בעו מיניה מרבי ינאי: שוכר אומר- נתתי. ומשכיר אומר- לא נטלתי. על מי להביא ראיה? אימת אי בתוך זמנו תנינא מת בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה והשתא היכי מדמי לה לבכור דהתם לא שייך למימר לא ליטרדן.

• מהי הקושיה של תוספות?

ולכך צריך לומר דבכור נמי איכא טירדא דמצוה שצריך מיד ליתן דזריזין מקדימין.

• מהי המסקנה של תוספות מקושיה זו? האם ניתן לומר ששיקול “שלא ליטרדן” יכול לסייע בחזקה?

הערה למורה: החלק השני של התוספות אינו רלוונטי לשיעור זה. כדי להבין אותו יש צורך בלימוד של המשך הסוגיה. ניתן להוסיף אותו או לוותר עליו לפי שיקולי הלימוד בכיתה.

טעמו השני של ר”י:

ומפרש ר”י טעם אחר:

דהכא כיון דחייב לו ואיתרמי ליה זוזי פורע לו תוך הזמן דלא ליטרדן. אבל גבי בכור דאכתי לא איחייב כלל עד לאחר ל’ יום ושמא ימות בתוך ל’ ויפטר וכן שוכר שמא יפול ביתו של משכיר ויצטרך שוכר לצאת דלא עדיף מיניה.

• מה ההבדל לפי ר”י בין פדיון הבן והשוכר – למלווה?

ומיהו קשיא הא דפריך לר”ל מכותל חצר שנפל ודייק מיניה דעביד איניש דפרע בגו זימניה לאביי ורבא נמי תיקשי דמודו התם דלא עביד דפרע דשמא לא יבנה זה את הכותל.

ומיהו בכמה מקומות יכול לומר וליטעמיך ולא קאמר.

• מהי הקושיה על התירוץ השני של ר”י? (יש צורך לעיין בהמשך הסוגיה כדי להבין את הקושיה)
• מהו התירוץ של תוספות?

נוודא שהתלמידים הבינו את ההבדל בין פדיון הבן להלוואה, לפי פירושו הראשון של הר”י:

לפי הפירוש הראשון של ר”י פירוש דברי אביי ורבא ” כי היכי דלא ניטרדיה” הוא: אפרע את החוב כדי שבעל החוב המסוים והמוגדר לא יתבע אותי. בפדיון הבן רשאי האב לתת חמישה סלעים לאיזה כוהן שירצה. לכן אין חשש שכוהן מסוים יתבע אותו. וממילא הוא אינו מוטרד.

נעורר דיון בכיתה:

• האם אנו זקוקים ל”תובעין” (מסוגים שונים) כדי למלא מטלות ולהשיג יעדים?
• האם לחנך לכך?
• האם אב אינו פודה את בנו תוך ל’ יום בגלל שאולי לא יתחייב בכך כי הבן ימות?!

נעורר דיון בכיתה – באילו תחומים בחיי אני זקוק ל’תובע’ כדי שתהיה לי הרגשת אחריות?

ניתן לבקש מהתלמידים לחוות דעתם על המקרים הבאים :

• ההורים נסעו לחו”ל לכמה שבועות. כיצד אקום בבוקר לתפילה?
• החלטתי לסיים בחופש הגדול את מסכת תענית. אלו פעולות אנקוט כדי שהמשימה תושלם?
• כדי לעבור את הגיבוש לסיירת עלי לשפר את הכושר הגופני שלי. כיצד אעמוד בתוכנית שכוללת ריצת 5000 שלוש פעמים בשבוע?

כמובן שניתן להוסיף עוד מקרים ודוגמאות מחיי הכיתה ותלמידיך.

לאחר הדיון, נציג בפני התלמידים שתי מובאות מדברי חז”ל –

כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המוות ( תענית ז’ ע”א )

ומולה:

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה ( פסחים נ’ ע”ב)

נעורר אותם לנסות וליישב את הסתירה לכאורה בין המקורות.

(כיוונים אפשריים לתשובה: מחלוקת/ גישות שונות, האם אדם שואף להגיע ל”לשמה” או לא? סוגים שונים של ‘שלא לשמה’).

כעת, נבקש מהתלמידים לתת דוגמאות ל”תובע” שמוזיל את ערך הדבר עד כדי כך שלא נרצה להשתמש בו.

למשל: לא ארצה לקבל מההורים 5 ₪ עבור כל יום שאקום בבוקר בזמן, (ה”תובע” יהיה הפסד 5 ₪).

נשאל אותם:

• כיצד נשתחרר לאט לאט מה”תובעין”?

משימת שיעורי בית:

נשלח את התלמידים לשאול הורים, חברים ומחנכים (ואולי ללכת לתלמיד חכם הגר בשכנות לישיבה).

• מה עמדתם בשאלת ‘לשמה’ ו’שלא לשמה’?
• כיצד נוכל להשתחרר מה’תובעין’?

את התשובות ניתן לרכז ולתלות בכיתה/ להדפיס בחוברת/ לשלוח ברשת האלקטרונית.

בתחילת השיעור שאלנו את עצמינו- היכן אנו לא לוקחים אחריות בחיינו? לאחר מכן העמקנו בפירוש תוספות “כי היכי דלא ליטרדן” על סוגיית החזרת הלוואה בזמנה. ניסינו לשאול את עצמנו- מדוע אנו זקוקים ל”תובעים” בחיינו, כדי למלא את חובותינו? איך אנחנו יכולים להשתחרר מהם? ניסינו לקשר את הסוגיה לשאלת “לשמה” ו”שלא לשמה”. והתבוננו- כיצד ניתן לעשות את חובותינו “לשמה”? מהו המקום של “לא לשמה”? שלחנו את התלמידים לשיעורי בית כדי לברר את עמדות שונות ביחס לסוגיה זו.