ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נלמד עם התלמידים את הפסוקים הבאים:
נשאל את התלמידים:
נקדים הסבר ללימוד הסוגיה:
כאשר לווה אינו יכול לשלם את הכסף שהוא חייב, בית הדין לוקח חלק מקרקעותיו כדי לפרוע את החוב. אם לאחר זמן, הלווה משיג כסף, והוא יכול לשלם בהם את חובו, אזי מחייבים את המלוה להחזיר ללווה את הקרקע שלו בתמורה לכסף בו הלווה פורע את החוב. דין זה מכונה ‘שומא הדר’ כלומר, הקרקע שבית הדין “שמו”- כלומר, העריכו את שוויה כדי לפרוע את החוב, חוזרת ללוה בתמורה למעות שהשיג.
נלמד כעת את הסוגיה בחברותות או בכיתה ונענה על שאלות ההבנה:
נסכם את הלימוד:
בגמרא מובאות שתי עמדות- נהרדעי סבורים שהדין של ‘שומא הדר’ חל עד שנים עשר חודש, אך לאחר פרק זמן זה אין ללוה זכות לתבוע מהמלוה להחזיר לו את קרקעו. אמימר סבור שלעולם הדין של ‘שומא הדר’ קיים, ושאין הגבלה לפרק הזמן בו הלוה רשאי לתבוע מהמלוה להשיב לו את קרקעו. הגמרא פוסקת הלכה כשיטת אמימר על סמך הפסוק ‘ועשית הישר והטוב’, כלומר, מפאת צו התורה לנהוג בצורה ישרה וטובה, אנחנו מעניקים ללוה לעולם את הזכות לקבל חזרה את קרקעו.
נשאל את התלמידים:
נתבונן כעת במחלוקת ראשונים שיש בדין זה, וננסה להסביר את המחלוקת ההלכתית שלהם על סמך שתי הבנות מהותיות בדין ‘ועשית הישר והטוב’. הראשונים נחלקו האם במצב שבו מקיימים את הדין של ‘שומא הדר’, הלוה צריך לשוב ולבצע פעולת קניין בקרקעו, בעת שהוא מקבלה בחזרה מאת המלוה, או שמא הקרקע חוזרת אליו בצורה אוטומטית ברגע שהוא נותן את המעות למלוה, ואין צורך שהוא יבצע פעולת קניין נוספת.
נלמד ביחד את המקור הבא:
נסכם את דברי הר”ן:
לפי שיטת הרמב”ן והרשב”א, גם אחרי שהלוה העביר את המעות למלוה, עדיין הוא צריך לכתוב שטר קנין מחודש על הקרקע שלו כדי שהקרקע אכן תשוב להיות שלו. לעומת זאת הר”ן בעצמו והרמב”ם סבורים שאין צורך בכך, וברגע שהלוה החזיר את המעות, אין צורך בקניין נוסף כדי שהקרקע יחזור להיות שלו.
ננסה להציע הבנה ביסוד המחלוקת שלהם, שהיא בעצם מחלוקת יסודית בהגדרה ההלכתית של ‘ועשית הישר והטוב’:
כולם מסכימים שלולא שהתורה הייתה מלמדת ‘ועשית הישר והטוב’ ברור שהקרקע שהמלוה גבה מהלוה- הייתה נחשבת לגמרי שלו וברשותו ובבעלותו. בית דין גבה קרקע למלוה כגביית חוב- ובכך היא נקנתה למלוה.
אבל על גבי שורת הדין מתווספים עוד שיקולים בדין, ודין ‘עשית הישר והטוב’ מלמד אותנו שמחייבים את המלוה להחזיר את הקרקע ללוה.
האם הקומה השנייה של ‘ועשית הישר והטוב’- נשארת בתור קומה שניה, אבל שורת הדין עדיין קיימת? או שברגע שהקומה השנייה לימדה אותנו לנהוג על בסיס ‘ועשית הישר והטוב’- היא בעצם עשתה שינוי לקומה הראשונה, ושינתה גם את שורת הדין?
יתכן שבשאלה זו נחלקו הראשונים.
לפי הרמב”ן והרשב”א כיון שמצד המערכת המשפטית אין שום חובה על המלוה להחזיר את הקרקע ללוה- אם הלוה רוצה לזכות מחדש בקרקע על בסיס הקומה השניה של ‘ועשית הישר והטוב’- הוא צריך לעשות מעשה קניין חדש. כי אמנם דין ‘ועשית הישר והטוב’ מחייב את החזרת הקרקע, אבל אין הוא משנה את התשתית של מערכת המשפט- וכמו שמעיקר הדין הקרקע נקנית לגמרי למלוה- כך הדבר גם אחרי שנתווסף הדין של ‘ועשית הישר והטוב’- מכיון שהקרקע שייכת לגמרי למלוה- הלוה חייב לעשות קניין מחודש.
הר”ן לעומת זאת טוען אחרת: מכיון שקבעו חכמים שכופים את המלוה להחזיר את הקרקע ללוה מדין ‘ועשית הישר והטוב’- אזי אין זו רק תוספת וקומה שניה לדין- אלא זה משפיע על גוף המערכת המשפטית של בית הדין. דין ‘שומא הדר’ גורם לכך שכל ההגדרות של גביית קרקע על ידי בית הדין נשתנו- ומההתחלה בית דין לא גבו אלא על דעת כך שהקרקע עלולה לחזור ללווה. כך, מראש יש למלווה זכייה חלקית בקרקע. מעיקר הדין ברור שלמלוה היה זכייה מלאה בקרקע הלוה. אבל דין שומא הדר, לפי ההבנה של הר”ן- חלחלה ושינתה את האופן שבו פועלים בית דין, כך שמראש הם לא מקנים למלוה את הקרקע לגמרי אלא רק באופן חלקי.
זוהי הבנת המחלוקת- האם “ועשית הישר והטוב” משנה את מערכת המשפט או מוסיפה על גביה.
נלמד עם התלמידים את המחלוקת בספרי:
נדמה שאת המחלוקת הזאת אפשר לתלות באופן מסוים במחלוקת התנאים בספרי ביחס לביטוי ‘הישר והטוב’. יתכן שהמחלוקת שהצגנו כרגע (האם ‘ועשית הישר והטוב’ מוסיפה על הדין או משנה אותו) יהיו תלויים בשאלה שעולה כאן בספרי- אם ‘ועשית הישר והטוב’ זה לעשות כפי שישר ב’עיני שמים’, אז בעצם הדין עצמו השתנה, כי זה באמת מה שה’ רוצה שיהיה בדין. אבל אם ‘ועשית הישר והטוב’ נובע מרצון להתחשב גם ב’עיני אדם’, אזי לדין יש מקום, ואילו ‘שומא הדר’ זה קומה שניה שנובעת מהרצון להתחשב גם במה שישר בעיני האדם.
נבקש מהתלמידים למלא את משימת הכתיבה הבאה:
לאחר שהתלמידים יסיימו את המשימה. נבקש מהתלמידים המעוניינים בכך לשתף את הכיתה, וננסה לבחון – האם סיפורי ‘ועשית הישר והטוב’ שלנו הם סיפורים של הבנת “עצם הדין” או של “קומה נוספת”.
בשיעור זה למדנו על דין “ועשית הישר והטוב”. פתחנו בלימוד הפסוקים בהם מובא דין זה- ושאלנו את עצמינו מה היחס בינו לבין הציווי על שמירת המצוות. למדנו את סוגיית “שומא הדר” וראינו כיצד דין זה משפיע על פסיקת ההלכה במקרה זה. לאחר מכן למדנו מחלוקת ראשונים בנוגע לסוגיה והצענו כי מחלוקת זו היא על מהותו של דין “ועשית הישר והטוב”- האם הוא הופך להיות שורת הדין עצמו, ומשפיע על מערכת המשפט, או שהוא מהווה קומה נוספת. את מחלוקת זו אפשר גם לתלות במחלוקת בספרי- האם הישר והטוב הוא בעיני ה’ או בעיני אדם. לסיום ניסינו למצוא מקרה שאירע בחיינו בו נהגנו לפי דין “ועשית הישר והטוב”- ודנו בו, האם הוא היה שורת הדין או קומה נוספת?
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא