ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
איסור אונאת דברים הוא הימנעות מגרימת צער לאחֵר בדיבור. המשנה מביאה דוגמאות שונות לאונאת דברים. אנו ננסה להעמיק באחד מהם, דרך עיון בסוגיית הגמרא ובמפרשים השונים. האם אסור לשאול מוכר שאלות על מחיר סחורה שהוא מבקש למכור, כשהקונה לא מתכוון כלל לקנות או שכוונתו שלא לקנות באופן מידי? האם משמעות הדבר היא שאין אפשרות לקיים סקר שווקים לפני קניית מוצר על מנת לברר מחיר, תנאי שירות ופרטים נוספים? בשיעור ננסה להעמיק ולענות על שאלות אלו מתוך הדעות השונות.
נלמד את המקורות הבאים בכיתה או בחברותא ונענה על שאלות ההבנה:
נסכם את המקורות בכיתה:
לפי דברי המאירי, איסור אונאה במקח וממכר הוא בשל הפסד שיגרם לאחד הצדדים, ‘ולגרום לו פסידא בדבריו’. המשנה משווה בין אונאה במקח וממכר לבין אונאת דברים ללמדנו שגם באונאת דברים האיסור הוא בשל הפסד שיגרם לאחר בעקבות הדברים.
יש שתי תוצאות שליליות כשאדם שואל על מחיר ואינו מעונין כלל לקנות:
[א] הפסד – כשאדם מציג עצמו כאילו הוא מעונין לקנות, המוכר עושה מאמץ למכור ואף מוכן להוריד את מחיר הסחורה לשם כך. אך הקונה לא מעונין בעצם לקנות, אך אחרים שומעים ומבינים שניתן להשיג את הסחורה במחיר נמוך יותר, וכך נגרם הפסד למוכר.
[ב] טורח וצער – גם אם אין אחרים ששומעים, הוא מטריח בחינם את המוכר [ובוודאי גם מבזבז את זמנו לריק], וגורם למוכר צער בכך שהוא חשב שלפניו קונה שהוא יוכל למכור לו.
אם כן, המאירי מחדד כיצד בפעולה פשוטה של מקח וממכר כאשר הקונה לא מעוניין בחפץ הוא עובר בלי משים בהונאת דברים משמעותית למוכר.
הרב חיים דוד הלוי מדייק כי איסור אונאת דברים הוא לשאול על מחיר סחורה כשברור לשואל שהוא איננו מעונין כלל לקנות, והוא שואל על מנת להתל או להציק למוכר. אבל כשהרצון של השואל הוא אכן לקנות אבל הוא מעונין לברר היכן יוכל לקנות במחיר ובתנאים שיהיו מתאימים לו, בכך אין כל איסור. התורה לא מונעת מאדם לבדוק מה הכי טוב ומה הכי מתאים לו. סקר שווקים הוא דבר מקובל, ואף הסוחרים מודעים לכך. האם אדם שואל כי הוא מעונין לקנות? או שהוא סתם שואל על מנת להציק? על כך נאמר בפסוק שעוסק באיסור אונאה: “ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה’ אלהיכם” (ויקרא כה, יז). הדבר מסור ללב, ועל כל אדם להיות ישר עם עצמו.
הוכחה לכך שמותר לעשות סקר שווקים היא מהמדרש שבו נאמר שאם המוכר הונה אותך מותר לך הקונה גם להונות אותו. מאחר שבתחומי מסחר מסוימים אין מחירים קבועים, וכל מוכר נוקב בסכום אחר ויש פערים גדולים מאד בין מקום למקום במחיר אותה סחורה בדיוק, אז יש לראות בזה אונאה מצד המוכרים. הם אלו שפתחו באונאה. לו כל הסוחרים היו מבקשים את אותו סכום על אותה סחורה, לא היה צורך לבצע “סקר שווקים”, אך כאמור אין זה כך, ועל כן מותר לבצע סקר שווקים.
ההבדל התודעתי בין אדם המעוניין בחפץ ומתמקח לבין אחר שמתמקח אך כלל לא מעוניין בחפץ הוא כי הראשון פועל בכנות עם המקח והממכר. אין הוא אחד בפה ואחד בלב. הוא מעונין חפץ, אך כמו כל אחד אחר, ישמח להצעה הטובה ביותר בשוק העומדת לרשותו. שני, לעומתו, פועל באופן שקרי. הוא מתמקח על חפץ שכלל אינו מעוניין בו. יתרה מזאת, הוא גורם למוכר לעבוד ולטרוח בשביל דבר מיותר ואולי אף מזיק. וזאת אף ללא ידיעתו.
בסופו של דבר תודעתית הוא פועל באופן שמבזה את האדם שעומד מולו (המוכר). הוא לא מעריך את זמנו, עבודתו, מוצריו. ביודעין או שלא ביודעין, השדר שעובר הוא ‘ אינני מכבד אותך ואת זמנך’. לכן, הראשון מותר ואילו השני אסור ומגונה.
אם כן, אדם המעוניין לקנות מוצר מסוים (אף אם לא מדובר דווקא בחנות זו!) בהנחה שבתרבות יש מעין הסכמה שקטנה כי התמקחות על מחיר היא דבר לגיטימי – אין כל איסור הונאת דברים במעשה. ואדרבה, הסוחרים מודעים ומוכנים לכך.
נצפה בסרטון קצר על האפשרות האינטראקטיבית של חברת MOTOCAR. אנשים בעלי רכב יוקרה המעוניינים למכור את רכבם יוכלו דרך האתר להעלות חינם פרטים ותמונה של הרכב כך שאחרים המחפשים רכב לקנות יוכלו בקלות להגיע למבוקשם. מדובר באתר בו מופיעים רכבים רבים ואדם המעוניין ברכב (ישנה הדגשה שמדובר דווקא ברכבי יוקרה) יוכל לשוטט בין ההצעות ולהגיע במהירות לרכב בו הוא מעוניין. משם בקלות הוא יוכל ליצור קשר עם בעל הרכב ולהגיע למכירה.
נערוך דיון :
נקודות בעזרתן ניתן לעורר את הדיון: ניתן ליצור קשר עם מספר מוכרים/קונים במקביל, מבלי שהם יודעים על כך. מצד שני, ההתכתבות היא פרטית, כך שקונים נוספים אינם יכולים לדעת על הורדת המחיר בהתמקחות. עוד שיקול הוא- כל הקונים/מוכרים מודעים לכך שמקובל לנהל משו ומתן במקביל ועוד).
שימו לב: המוקד של הסוגיה הוא הונאה מצד הקונה ולא מצד המוכר. בסרטון ובדיון על מכירת הרכב תלמידים עלולים לגלוש לדיון בדבר ההונאה של המוכר. הדבר אפשרי אך איננו המוקד של השיעור הנוכחי. לכן, כדאי להגיד לתלמידים מראש שיכוונו את נקודת המבט להונאה שעלולה לבוא מצד הקונה כך שלא יהיה בלבול בכתה.
כמובן שבסרטון קיימת סכנה של הונאת דברים גם מצד המוכר ובבחירת המורה ניתן לאפשר דיון בשני הזוויות.
ניתן גם לערוך את הדיון בצורה הזו: נחלק לכל תלמיד בכיתה 2 דפים, על אחד כתוב ‘בעד’ ועל השני ‘נגד’. כדאי שהדפים יהיו בצבע, לצורך העניין, ‘בעד’ בצבע ירוק ו’נגד’ בצבע אדום (כדוגמת רמזור, קל לזכירה).
הכתה משמשת כמעין ‘חבר שופטים’ והתוצאה של המשפט תהיה דרך הידיים. מיד לאחר שהמורה ישאל את שאלתו יידרשו התלמידים להעלות את ‘פסיקתם’ ב’בעד’ ו’נגד’. תלמיד שדעתו כי האתר מסייע בעקיפת החשש מהונאת דברים ירים ‘בעד’ ואילו זה שסובר כי האתר לא מועיל ו/או מזיק – ירים ‘נגד’.
לאחר מכן, נבקש נציג הטוען ‘בעד’ ונציג הטוען ‘נגד’ שיעמדו מול הכתה ויסבירו את עמדתם (אפשר להביא שני כובעים הדומים לזה של שופט, להוספת עניין).
אפשר לערוך את ההצבעה פעם נוספת, לראות האם תלמידים בעקבות הדברים שנאמרו שינו את עמדתם.
דיון נוסף שניתן לפתח:
לאחר סיום הדיון ניתן לפתח דיון נוסף בעקבות הסוגיה:
יש מעשי אונאה שניתן לגלות אותם. מי שמשקר ומאנה, לוקח סיכון שמא ייתפס וקלונו יתגלה. אך יש מעשים כאלה שאף אחד לא ידע עליהם, לעולם. רק המאנה עצמו יודע שהוא שקר, ושכוונתו היתה באמת אחרת ממה שבאמת חושבים. אלו דברים המסורים ללבו של אדם. כדברי רש”י (בבא מציעא נח ע”ב ד”ה שהרי): “שהרי כל הדברים הללו אין טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של עושה, הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות, ויכול הוא לומר לא עשיתי כי אם לטובה”.
אדם בחייו צריך לשאול את עצמו האם הוא ישר עם אחרים. האם אין הוא אחד בפה ואחד בלב. כיצד נראית חברה בה אפשר לסמוך האחד על השני ולא לחשוד באופן קבוע כי “עובדים עלי”.
הסוגיה יכולה להציף סיטואציות שונות בחיים שלנו בהם השאלה היא עד כמה הייתי כן עם האדם שמולי ולא עשיתי עיוות קטן כדי לקבל את מבוקשי.
הקב”ה בוחן מחשבות ולב, ויודע היכן אתה עומד באמת.
אדם צריך לשאול את עצמו, איזה ציון הוא מעריך ומחפש יותר- את זה שכתוב על הנייר או את זה שכתוב למעלה וחקוק לי פנימה על הלב.
לאחר הדיון, ניתן לתלמידים משימת כתיבה, כל אחד עם עצמו. על התלמידים לענות על השאלות הבאות:
בכיתות מתאימות טוב לעשות בשלב זה ‘אסיף’ לתרגיל הכתיבה, ולבקש מהתלמידים לשתף איש את רעהו בתשובותיהם.
שים לב: ייתכן והתלמידים יעדיפו לא להחשף בפני חבריהם, וטוב לכבד אותם ולא ללחוץ לשתף.
ניתן וראוי להפוך סוגיה זו למנוף לדיון חינוכי וערכי בשאלת היציאה לקניות בשוק/קניון. הכבוד שיש לרכוש למוכרים ולרכוש שלהם. כמו כן, שאלת הונאת דברים בין חברים או בין תלמיד למורה/הורה בסיטואציות מעין ‘קניה- מכירה’ במסגרת בית הספר, בבית ובכלל.
בשיעור זה העמקנו בסוגיית “אונאת דברים”. למדנו כיצד מתבטאת אונאת דברים ביחסי מוכר-קונה. שאלנו את עצמינו: האם השוואת מחירים נכללת בגדר אונאת דברים? בחנו את הדברים מול המקורות השונים. דנו באתר “מוטורקאר”, האם יש בו סיכון לאונאת דברים? חשבנו מעט על “דבר המסור ללב”, ועד דברים בהם פינו וליבנו אינם שוים. לסיום- ניסינו להעמיד את עצמינו במקומו של המוכר, ולשאול את עצמינו איך היינו מרגישים? ומתוך כך לחשוב: ממה צריך להזהר כאשר אנחנו יוצאים לקניות?
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא