בשיעור הקודם ביקשנו מהתלמידים למצוא דבר מה אשר מראה לדעתם את קיומה של הנשמה בתוכנו. נזמין תלמידים המעוניינים לשתף את חברי הכיתה במה שמצאו ולהסביר מה ראו בו. נשאל את התלמידים:

• איך הייתה המשימה מבחינתכם?
• האם לקח לכם זמן למצוא משהו?
• האם המשימה גרמה לכם להתסכל על הדברים סביבם בצורה שונה ממה שרגילים?

בשיעור הקודם למדנו את המדרש על התינוק במעי אמו:

דרש  רבי  שמלאי  למה  הולד  דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי  צדעיו, שתי אציליו על ב’ ארכובותיו, וב’ עקביו על ב’ עגבותיו, וראשו מונח לו  בין  ברכיו […] ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר: “בהלו  נרו  עלי  ראשי  לאורו  אלך  חשך” […] ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר:” ויורני ויאמר  לי  יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה” […] וכיון שבא לאויר העולם  בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר “לפתח חטאת רובץ ” ואינו  יוצא  משם עד שמשביעין אותו […] ומה היא השבועה שמשביעין אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע  ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקב”ה  טהור  ומשרתיו  טהורים  ונשמה  שנתן  בך  טהורה  היא  אם  אתה משמרה  בטהרה  מוטב  ואם  לאו הריני נוטלה ממך.

נזכיר לתלמידים את המדרש בקצרה. המדרש מתאר את העובר בתוך הרחם עם נר דלוק מעל ראשו, לומד את כל התורה כולה ולאחר מכן משכיחים אותה ממנו ומשביעים אותו להיות צדיק לפני יציאתו לעולם. התמקדנו בהבנה בסיסית של המדרש, עתה ננסה לדון בשאלות שנותרו לא פתורות על ידי פירושים שונים על מדרש זה.

נחלק את הקבוצה לחברותות בזוגות. חצי מהזוגות ילמדו את המקור הראשון וינסו לענות על השאלות הצמודות לו, החצי השני ילמדו את המקור השני. לאחר מכן נחליף בין הזוגות משתי הקבוצות כך שכל תלמיד יוכל ללמד את חברו את המקור שלמד.

מקור א- חנן פורת:

חכמים מבקשים לומר לנו ב’שפת הקודים’ שאמנם אדם לעמל יולד ועל האדם לעמול בתורה במהלך חייו וללמוד אותה בבחירתו החופשית. ברם, בשעה שילמד אותה כהלכה, יגלה שבעצם לא דבר זר וחיצוני הוא לומד, אלא דבר המוכר לו בעומק נפשו כבר ממעי אמו, והרי הוא טבעי ואמיתי “ולזכרו תאוות נפש”, כזיכרון ילדות אהוב שאין לו שיעור. תופעה זו, המכונה בלשון הצרפתית: דה-זה-וו היא היא הצופן לפיו בכוחו של האדם לחזות מבשרו א-לוה, ולהבחין במעמקי לבבו בין אמת לשקר, בין טומאה לטהרה ובין טוב לרע, ולפיכך אף על פי שמשכחין ממנו את התורה בצאתו לאוויר העולם, ניתן להשביע אותו: “היה צדיק ואל תהי רשע” דהיינו: היה נאמן לאמת הפנימית של התורה שהוטבעה בך במעי אמך  (עלון מעט מן האור, פרשת תזריע)

נשאל את התלמידים:

• מהו העמל עליו מדובר כאן?
• מה חלקו של לימוד העובר ברחם אמו בתהליך המתואר?
• מה פירוש הביטוי דה ז’ה וו, וכיצד הוא מתחבר לדברים?

מקור 2- מהר”ל:

בעוד שלא יצא לאוויר העולם, אז נשמתו נבדלת ואז היא שכלית לגמרי, וידע כל התורה, ובעת יציאתו נגמר בריאתו והנשמה תתחבר לחומר, וכאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי מדבר גשמי, וזה משכח כל התורה, שאינו שכלי לגמרי  (גבורות ה’, פרק כח)

נשאל:

• כיצד מסביר המהר”ל את שכחת התורה לפני יציאת התינוק לאוויר העולם?
• האם עולה בדעתכם סיבות נוספות להשכחת התורה מהתינוק?

נדון עם התלמידים בנוגע לשבועה בסוף המדרש: “תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקב”ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך”

נשאל:

• השבועה מורכבת מכמה חלקים. מהם?
• מדוע לדעתכם מבקשים מהתינוק “היה בעיניך כרשע”?
• באם יש משמעות לשבועה זו לגביכם?

נקרא את דברי הרב סולובייצ’יק על השבועה:

השבועה, שאותה משביעים את האדם לפני צאתו לאוויר העולם, היא בעצם נוסחת מינוי השליחות. האדם נברא בתור שליח. עצם הלידה, מכילה בתוכה את מינוי השליחות. אדם נולד בתקופה מסויימת ובמקום מוגדר. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט, על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו; באילו נסיבות, באילו תנאים ובאיזו חברה, יהא בכוחו של אדם למלא את שליחותו. אין ספק, שבורא העולם נוהג עפ”י ההלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד, שהוא למעלה מכוחותיו, כי זו שליחות, שאי-אפשר לקיימה, והיא חסרת כל ערך. לכן נברא אדם בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את שליחותו (ימי זיכרון, עמ’ 10-15)

נשאל:

• מהי משמעות השבועה לפי הדברים?
• למה כוונת הרב סולובייצי’ק בדבריו “שליחות שאי אפשר לקיימה והיא חסרת כל ערך”
• מהי השליחות של כל אחד להבנתכם?

נבקש מהתלמידים לחשוב על ה”תנאים, הנסיבות והחברה” שאליהם נולדו, ו”התקופה והמקום” שבו הם חיים כדברי הרב סולובייצ’יק. התלמידים ינסחו מכתב המיועד אליהם עצמם, שכביכול ניתן להם לפני יציאתם לעולם. המכתב יתאר דברים הקשורים בשליחותם הפרטית בחייהם. בזמן הכתיבה נשמיע ברקע את השיר “אלוקי נשמה”:

נבהיר לתלמידים שמטלת הכתיבה אישית, והמכתב שינסחו יישאר בינם ובין עצמם.

פתחנו בשיתוף תוצרי מטלת הבית למציאת דברים המזכירים לתלמידים את מציאות הנשמה בחיינו. התעמקנו בפירושים שונים לדברי המדרש על לימוד התורה של התינוק ברחם, שכחת התורה והשבועה לפני היציאה לאוויר העולם. לבסוף ראינו את פירוש הרב סולובייצ’יק על השבועה הניתנת כשליחות פרטית של כל אדם בהקשר האישי בו הוא חי, וניסחנו מכתבים אישיים בנוגע לשליחות הפרטית של כל אחד.