כל תלמיד מקבל דף עם צבעים. המורה מנחה את התלמידים לצייר ציור חופשי על הדף (אפשר לשים מוזיקה ברקע) ולהקשיב להנחיות. כעבור כ-2 דקות המורה יעצור את התלמידים ויבקש מכל אחד לסובב את הציור שלו 180 מעלות ומשם להמשיך. (אם יהיו תלמידים שישאלו אם להתחיל מחדש לומר להם להמשיך כראות עיניהם). כעבור דקה נוספת המורה יעצור שוב ויבקש לסובב 90 מעלות. אפשר לחזור על ההנחיה עוד פעם או פעמיים. המורה ישים לב להערות התלמידים בעקבות ההנחיות (אפשר לכתוב). סביר להניח שיהיו שיגלו קושי. אפשרות נוספת היא להביא גיליונות נייר גדולים ולתת לתלמידים לצייר כקבוצה.

התלמידים יציגו את הציורים במליאה, ונדון בתחושות שעלו מתהליך היצירה:

• איך היה לשנות כיוון לציור?
• מה הרגשת בעקבות ההנחיות? מה קרה לציור? מי התחיל מחדש? מי המשיך?
• ובחיים… מה קורה לנו כעושים לנו ‘נהפוכו’? איך אנחנו מגיבים? האם אנחנו מצליחים ‘להמשיך את הציור’? ‘מחשבים מסלול מחדש’? נתקעים?

נפגוש מעשה של ר’ נחמן, בו הופכים לגיבור את ה’ציור’ כמה פעמים. נתבונן איך הוא מגיב, ונלמד ממנו כמה עקרונות להתמודדות, אמונה ושמחה. לפני קריאת הסיפור נבקש מהתלמידים לשים לב ולסמן את כל ביטויי השמחה והבטחון של הגיבור.

נקרא את הסיפור: (אפשר לצלם לתלמידים גרסה מעובדת מתוך הספר ‘כששומעים סיפור זה אחרת’/צבי איל).

• כדאי להתעכב ולהסביר תוך כדי קריאה את סיום הסיפור, שלא תמיד מובן לתלמידים (מהו משכון? האם תפילתו של המתקן היא אמיתית או מבויימת? מדוע המלך פוטר אותו לשלום בסוף?).
• לא הרחבנו והעמקנו כאן לגבי סיום הסיפור, ויש מה להעמיק.

מעשה מבטחון שספרה רבינו הקדוש זצוק”ל ליל ד’ אלול תקס”ו פ”ק:

ענה ואמר, עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא: מלך אחד אמר בלבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני, כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל, והלך לחקור אחר זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד, שזה אינו הולך לו כסדר בחנות, ואחר כך הלך לבית אחר, ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך להמלכות, וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.

אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש להארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין ומאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה, וכיבד את המלך לשתות ושתה אל המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה, אחר כך שכב [שם המלך] לישון, וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליוה את המלך ושאל המלך אותו מאין אתה לוקח כל זאת והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו (שקורין נאפריווקיס) כי מלאכה שלימה איני יכול רק תיקוני הדברים שנתקלקלו, ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה-שישה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתיה. כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. הלך המלך ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא יתן לשום אדם לתקן, רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדשה.

בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר וירע בעיניו אך בטח בה’. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים, ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך? אמר לו, חזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו, תן לי ואחטוב עמך, וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד, ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה (ובזה הלשון אמר רבנו ז”ל: “און דיא סעודה איז גיווען א סעודה”), והיה שמח והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו. והוא שמח מאוד, הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ”ל ושכב גם-כן שם כמו הלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך, ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי זה צריך להוציא עליו ממון? והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר-כך גזר המלך שלא ליתן עוד לשום אדם לתקן וחטבתי עצים עד שקיבצתי ממון לזה כנ”ל, והלך המלך מאיתו וגזר שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים והשיב לו, שגזר המלך גזר-דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים, וירע בעיניו כי אין כסף. אך בטח בה’. והלך וראה אחד מנקה הדיר, ושאל אותו: מי אתה שתנקה הדיר? השיב לו, חזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי, אמר לו: תן לי ואני אנקה. עמד וניקה אותה ונתן לו שני זהובים, הלך וניקה עוד דירים וקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ”ל, והלך לביתו (והסעודה היא סעודה) והיה שמח מאוד.

הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ”ל ונכנס לבית כנ”ל. ואחר כך בבוקר ליוה עוד את המלך ושאל אותו המלך שוב כנ”ל, והשיב לו כל הנ”ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר.

בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ”ל. הלך האיש והשכיר לאיש חיל אצל המיניסטער שלוקח חיל למלך כי יש חיל שלוקחין אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרין אותם והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטער שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן ובכל יום ויום בבוקר יתן לו שכרו והמיניסטער הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ושלח אותו למקום שצריך, אחר-כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ”ל והלך לביתו (והסעודה היא סעודה) והיה שמח מאוד.

הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ”ל ונכנס לביתו ושכב כנ”ל, ושאל אותו כנ”ל, וסיפר לו ככל הנ”ל. הלך המלך וקרא להמיניסטער וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם מהקאסע (=מהקופה) לשום אדם באותו היום. בבוקר הלך להמיניסטער שישלם לו שכרו עבור היום ולא רצה, ושאל לו: הלוא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום? השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עימו לא הועיל, והשיב לו מוטב אשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל, והלך והשכין אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ”ל (והסעודה היא סעודה)

הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלימות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ”ל, ושאל אותו כנ”ל וסיפר לו ככל הנ”ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה, ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב ולא יהיה ניכר כלל, כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו (ולא יגיע שום היזק להמלך)

הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטער וציוה עליו באשר שיש חיב מיתה, בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצוה אותו דיקא שהוא יחתוך ראשו של החיב מיתה הלך המיניסטער ועשה כן, וקרא אותו ובא לפני המלך והמלך ציוה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב והוא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו, אדוני המלך על מה נקראתי? אמר לו, כדי לחתוך הראש של החיב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו, באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דוקא מוכרח עתה לשפוך דמו, אמר להמלך וכי יש פסק ברור על זה אולי אין הדין ברור שהוא חיב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם מכל-שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חיב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שחיב מיתה, כי בודאי יש פסק על זה (שקורין: דעקריט) ועתה מוכרח שאתה דוקא תשפוך דמו. ראה שאי-אפשר לפעול אצל המלך פנה עצמו אל השם יתברך ואמר: “אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חיב מיתה יהיו נעשה מהברזל עץ” וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול, ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום:

דיון:

המעשה מציב בפנינו שתי דמויות מנוגדות ואת הדרך של כל אחד מהן להגיע לשמחה, נדון בהם בכיתה-

נתבונן במלך:

• מה הציפיות שלנו בנוגע לשמחה של מלך שיש לו הכל?  (שיהיה שמח. יש לו כל דבר שרוצה).
• מה בעיני המלך המפתח לשמחה (אי-הדאגה)? איך רוצה להשיג אותה?  (לוודא שהוא היחיד ללא דאגות. ולקלקל למתקן הדברים).
• למה לדעתכם אינו שמח? (כפי הנראה כיוון ששמחתו תלויה בדברים חיצוניים לו: ברכוש, בנתינים).
• מה אפשר ללמוד על אישיותו? (פוחד, זקוק לשליטה מוחלטת, תלוי בחוץ…).

נתבונן במתקן:

• מה הציפיות שלנו בנוגע לשמחה של מתקן דברים עם בית עלוב ותנאי חיים כאלה? (שיהיה ממורמר או לפחות לא שמח).

יצירה:

כל זוג מקבל ציור של מפתח. כל זוג יעיין שוב במעשה, וינסה להגדיר אחת מדרכי ההתמודדות של המתקן עם קשייו, ויכתוב אותה כמפתח לשמחה (למשל: עשיית השתדלות ככל יכולתו, לבטוח בה’ שהכל לטובה, שמח בחלקו, לא מחפש מעבר למה שצריך, חי בהווה ולא מוטרד או דואג מהעתיד, ממשיך ולא מתייאש, מוכן לשנות ומתאים את עצמו למציאות, מנגן, לא רודף אחרי קניינים חיצוניים, עובד קשה ולא מתפנק…).

נאסוף את ה’מפתחות’- כל זוג מציג את ה’מפתח’ ומסביר כיצד למד זאת ממתקן הדברים. נתלה את המפתחות בכיתה לתזכורת.

נתמקד במפתח מרכזי שהגיבור משתמש בו- ראינו שהשמחה אינה תלויה בהכרח בתנאי החיים החיצוניים. ועוד ניתן לראות מתוך ה’מפתחות’ ששמחה היא עבודה. לא מובנת מאליה וגם תנאי הכרחי לעבודת ה’:

“עִבְדוּ אֶת-ה’ בְּשִׂמְחָה “(תהלים ק), ” תַּחַת, אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-ה’ אֱלֹקיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב–מֵרֹב, כֹּל” (דברים כח).

• מה הקשר בין שמחה לבטחון? (אדם שבוטח בה’ מבין שכל מאורעותיו הם לטובתו, ומתוך הבטחון הזה יכול לפעול כדי למצוא את הטוב שבכל דבר ולהגיע לשמחה. אדם שמח הוא אדם שלא ‘תקוע’ בציפייה מסויימת איך המציאות שלו צריכה להיות, אלא פתוח ומוכן לכל מציאות מתוך בטחון שיש לה מכוון ומנהיג לטוב).
• מה משמעות המקצוע ‘מתקן דברים’? איך המקצוע קשור לאופיו של הגיבור ולהתמודדות שלו? (היכולת לתקן היא הכלי המרכזי שהגיבור משתמש בו: התיקון. הוא יוצר את הטוב מתוך מה שיש, מתוך הקיים. תיקון דורש יצירתיות, חשיבה ‘מחוץ לקופסה’, שימוש בקיים, אמון ביכולת לתקן, אופטימיות, עמל והשקעה. סיום הסיפור מראה את כל התכונות הללו בשיאן: המתקן מגיע לרגע קצה, וגם בו הוא מצליח לעמול ככל יכולתו וגם להיות יצירתי ולהשתמש בהומור ותעוזה).

נקשר את ההבנה הזו למשימת הפתיחה שדרשה יצירתיות ויכולת להתאים את עצמי למציאות משתנה.

• איצירה של קושי בשני שלבים
• במפתחות- צדדים מעשיים
• גראיון

פתחנו בציור חופשי על דף כאשר תוך כדי יצירה נתנו הנחייה לתלמידים לשנות את כיוון הדף ולהמשיך ביצירה, לאחר מכן שיתפנו זה את זה בתחושות שעלו בעקבות השינויים שנעשו בתהליך היצירה. משם המשכנו ללימוד סיפורו של רבי נחמן ‘מעשה מביטחון’, ושמנו דגש על שתי דרכים להגיע לשמחה המיוצגות בשתי דמויות בסיפור- המלך והמתקן. לאחר מכן פנינו לעבודה בזוגות ויצרנו מפתחות שונים לשמחה, מהם התמקדנו במפתח אחד- שמחה היא עבודה שאינה תלויה בהכרח בדברים חיצוניים, והשמחה היא תנאי הכרחי בעבודת ה’. סיימנו בהזמנה להסתכלות מחודשת על מצבים של קושיי בחיי התלמידים.