ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
הקדמה למורה– מדוע חשוב ללמד את היצירה?
הזקנה היא בראש ובראשונה חוויה אישית עמוקה, בה מתנסים ועומדים להתנסות יותר ויותר אנשים בחברה המודרנית. הזקנה המאופיינת על-ידי אריכות ימים ותוחלת חיים הולכת וגדלה. זקנה וחיים ארוכים חדלו מלהיות נחלתם של יחידי סגולה. חיים ארוכים למספר הולך וגדל של אנשים הוא בין ההישגים הבולטים של החברה המודרנית, עם זאת על החברה להתמודד עם ההשלכות של אריכות ימים ונוכחותה ההולכת וגוברת של אוכלוסייה מבוגרת בקרבה. (מתוך האתר “הזקנה בספרות”)
מניסיוני, היצירה “אחת זקנה” פותחת פתח חשוב לדיון בנושא שמעסיק את התלמידים הנפגשים במציאות של הזקנה, דרך הסבים והסבתות שלהם, או דרך שכניהם. באמצעות יצירה זו, יש להם אפשרות לראות את הנושא דרך נקודת מבטו של הזקן עצמו. היצירה מפתחת רגישות לעולמו של הזקן למחשבותיו ולרגשותיו, והיא חשובה במיוחד בעידן שלנו, שבו לא כמו בזמן המגורים ב”חמולות”, לעיתים, קורה שהתלמידים אינם נפגשים עם תופעת הזקנה בביתם ממש, או במקום מגוריהם.
נקודה חשובה נוספת היא, שהגישה של התרבות המערבית היא ש”העולם שייך לצעירים”, וברצוננו לחדד לתלמידים את הגישה היהודית שמדגישה את הכבוד המגיע לזקן על הידע שרכש והניסיון שצבר בימי חייו: “זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ” – דברים לב, ז.
עוד על מקורות ביהדות הקשורים לזקנה בקישור.
פתיחה
נקרין סרטון קצר, ‘מה הדבר הזה?’, בנושא הזקנה מאתר לב לדעת:
“זהו סרטון מרגש מאוד על אב בגיל מבוגר, ובנו, שכבר מבוגר גם הוא עם המון מוסר השכל – על היחס שבינינו, הכרת טובה או כפיות טובה”? (5:00 דקות)
נערוך דיון פתוח-
לתת לכל תלמיד למלא שאלון עמדות לגבי הגיל השלישי.
לאחר קריאת המונודרמה, בהפנמה, או אחרי לימוד היצירה כולה, אפשר לחזור לשאלון, ולראות האם עמדותיי השתנו.
נקרא את המונודרמה “אחת זקנה”.
אפשר להפסיק לקרוא לפני שחנה החליטה לחזור לבית האבות (עמ’ 51 באמצע), ולערוך דיון של “בעד ונגד”:
התלמידים יצטרכו להביא נימוקים הכתובים ביצירה עצמה, וכן נימוקים משלהם.
נתלה דפים לבנים כשבראשם מופיעים משפטים מתוך היצירה על הקירות מסביב. (מובא בסוף ‘מפגש’) נזמין את התלמידים לעמוד ליד המשפט שעורר בהם הזדהות/ התנגדות/ התלבטות, וכל קבוצה שמתגבשת ליד אחד המשפטים תנסח ביחד תגובה. התלמידים יכולים כמובן גם להביא דוגמאות לכל משפט מהמפגשים האישיים שלהם עם אנשים זקנים.
לסיכום, או לפני הפעילות הזו אפשר להביא את התמונה של הזקנה והילדה (אשליה אופטית), לשאול מה אתם רואים. חלק מהם יראו את הצעירה וחלק את הילדה וזה ממחיש את האמירות של חנה לאורך היצירה.
משפטים מתוך היצירה:
“הלואי ומישהו היה קורא לי שוב “ילדה”! אפילו לא הרגשתי מתי בדיוק זה קרה. מתי הפכו אותי מ”ילדה” ל”מבוגרת” ומ”מבוגרת” ל”זקנה”. מישהו מלביש אותי בבגדים שלא מוצאים חן בעיני, ואני אומרת: “לא רוצה ללבוש! לא מוצא חן בעיניי!” אבל אף אחד לא רוצה לשמוע. מי מקשיב לזקנים?” |
“אז מה משאירים לאדם זקן לעשות? סלסילות מִקַּש ועבודות מקארמה מֵחֲבָלִים? זהו? זה כל מה שנשאר בשבילנו?” |
“פעם נעשיתי משותקת רק מהמחשבה, אבל היום – כמה מוזר – אני לא פוחדת לדבר על המוות… הוא הופך להיות מין שכן מוכר מהדלת השנייה, כמו מלווה קבוע… אני כבר לא יכולה להרשות לעצמי לשחק מחבואים עם האמת. כל יום זה יכול לקרות”. |
אני יכולה לראות בתוך העיניים שלהם איך הם רואים אותי. הם הראי שלי. גם אתם מסתכלים ורואים אותי ככה , נכון ? שיער לבן ולחיים תפוחות, וגוף עבה. וגם אני לא מאושרת עם המראה הזה. לרוץ אני כבר לא יכולה יותר, וגם לא לקפוץ, אבל עכשיו, כשיצאתי מהשער, היו לי רגליים קלות כל כך… |
פעם קוראים לי ” קשישה” ופעם אומרים עלי “ישישה”, וברחוב אני סתם “אחת זקנה”. שום מלים יפות לא יקשטו את התואר הזה – ” זקנה”. המילה הזאת נדבקה אלי. אם אפשר היה להוריד מלים כמו שפושטים חולצה קרועה… מה פתאום זקנה? אני?? |
אני מסתכלת בראי וזאת לא אני. אלה לא הפנים שגדלתי איתם. להיכן נעלם הכל? כל כך התרגלתי לפרצוף ההוא… ועכשיו זה כאילו שישנתי מאה שנה… זאת לא אני כאן בראי, זאת מין מסכה ששמו עלי בכוח. לא מכירה את האשה בראי. איזה יופי אפשר למצוא בגוף המתפורר ובעור מקומט כמו עיתון משלשום? רק בתוך האישונים – עמוק עמוק מתחבא משהוא מהאני הצעיר שלי. |
גוף זקן זה לא בית כלא. בפנים, עמוק עמוק, קיימת כל הזמן המגרה של “האני” הצעיר שלך. מותר להתרגש – לבכות חזק ולצחוק חזק. אפשר אפילו להתאהב.לא, לא, אל תצחקו. אהבה היא אף פעם לא מצחיקה. מי החליט שהיא שייכת רק לאנשים צעירים? ומי בכלל אמר שכשמתבגרים אז יודעים את כל התשובות?” |
אומרים עלינו: “אתם בגיל הפרישה, ובמילים יפות, כדי שלא נעלב, הם קוראים לנו “גיל הזהב”. לאיזה זהב הם מתכוונים? בשיניים? הם רוצים שנרד מהבמה בנימוס, שלא נעשה שום בעיות. אבל אני עוד מרגישה את הבמה מתחת לרגליים. נכון, הגוף הוא כבר מכונה חורקת, אבל המנוע עוד איכשהוא בסדר. הראש עובד, ותביטו איך האצבעות שלי מנגנות! |
“ילד הוא גם כן עול, אבל יש למה לחכות – שיגדל, שיהיה בר מצוה, שילמד מקצוע מכובד, שיביא נכדים, שייתן קצת נחת להורים.מזקן אין כבר למה לצפות. הוא רק מפריע , כמו אבן על הכביש המהיר. אין זמן לגרוטאות ישנות, הרי העולם שייך לצעירים – ככה אומרת הפרסומת. |
נערוך דיון בנושאים הבאים עפ”י המאמר של דבורה סילוורסטון- סיון:
אחרי הדיון בדמותה של חנה, אפשר להביא מהאינטרנט תמונות שונות של זקנות, ולתת לכל תלמיד לבחור תמונה שמשקפת בעיניו את דמותה של חנה ולהסביר. (הצעה של מירה צ’סלר).
נביא שירים בנושא הזקנה ולשאול, איזה שיר, או שורה בשיר אפשר לקשר ליצירה שלמדנו.
מבחר שירים ויצירות ספרות נוספות בנושא הזקנה בקישור.
שיר מומלץ נוסף על זקנה יפה הוא “מהיכל להיכל” של זלדה.
נראה קטע וידאו קצרצר על היצירה מתוך האתר של נאוה סמל.
אפשר, לסיכום הלימוד, לארגן התנדבות של התלמידים במועדון קשישים, או במרכז יום לקשיש, שבו ישוחחו התלמידים עם הקשישים וישמחו אותם.
פתחנו את השיעור בסרטון קצר ‘מה הדבר הזה?’, ממנו יצאנו לדיון על מערכת היחסים בין הורים וילדים, כאשר הילדים מבוגרים וההורים כבר זקנים. לאחר מכן קראנו את המונודרמה ‘אחת זקנה’, ערכנו דיון על החלטתה של חנה לשוב לבית האבות, והגבנו למשפטים שונים הלקוחים מתוך היצירה. משם המשכנו להעמיק ביצירה דרך דיון בדמויות, בשם היצירה, במוטיבים ועוד. סיימנו בסרטון קצר המסכם את היצירה.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא