נחלק את התלמידים לרביעיות ונבקש מהם בעזרת מחולל תמונות של הבינה המלאכותית, לייצר את דמות הגיבור בצורה המדוייקת ביותר בעיניהם. על מנת לייצר תמונה ייחודית יהיה עליהם להרבות בפרטים כגון לחשוב על לבוש תואם, רקע ותפאורה, גיל, מגדר,מבע פנים, תנועות גוף וכדומה.

נזמין את התלמידים להציג את דמות הגיבור בפני הכיתה.

נלמד יחד את המקור למשפט- “איזהו הגיבור הכובש את יצרו”:

אבות דרבי נתן פרק שלשה ועשרים:

בן זומא אומר…: איזו גבור שבגבורים? זהו שכובש את יצרו שנאמר (משלי טז) “טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר”.

וכל הכובש את יצרו מעלין עליו כאילו כבש עיר מלאה גבורים שנאמר (שם כא) “עיר גבורים עלה חכם”

ואין גבורים אלא גבורי תורה שנא’ (תהלים קג) “גבורי כח עושי דברו”…

• מיהו הגיבור לפי דברי ר’ זומא?
• מדוע לא דייק ואמר: “הכובש את יצר הרע”?
• מהו יצרו האישי של האדם?
• מנין נדע כל אחד את יצרו?

כשמדברים על יצר הרע, ניתן להגיד שהכובש את יצרו – זה האדם המתגבר דווקא על תכונות נפשו הלא טובות ומעשיו המקולקלים. אך אם נדבר על היצר כתכונת אופי וכיכולת ייחודית שלי לעשות דבר מה, בין לטוב בין למוטב, כך נוכל לראות פה עבודה פנימית חדשה.

• כיצד ניתן לכבוש את היצר, לטוב? (ולא רק בלהשתיק אותו ולהתגבר עליו)?
• תנו דוגמא לדבר אותו יכול האדם להפוך מהתמודדות שלו, לכוח שלו.

בכדי להרחיב שאלות אלו נקרא יחד סיפור (מובא בשם הרב עובדיה יוסף):

ומספרים על עשיר קמצן שהיה מקום מגוריו ברופשיץ (עיירה בגליציה שבפולין), והיה מפורסם לכל בקמצנותו. בליל יום הכפורים אחר התפילה, נשארה בבית הכנסת קבוצת אנשים עניים, לקרוא בספר תהלים, ויתיצב גם העשיר הקמצן בתוכם. רבי נפתלי מרופשיץ, שהיה אז בבית הכנסת, שלח והפסיק אותו מקריאתו ודרש שיבא אליו, והוא בא אל הרב. אמר לו הרב, הנה כעת היא שעת חירום, שממשלת פולניה הכריזה מלחמה על אוסטריה, וכידוע שיש לממשלה סוגי צבאות שונים, חיל רגלי, חיל פרשים וחיל הים, מה דעתך על חייל שהוא מחיל פרשים, אבל יודע הוא לשמש כרב חובל באניית קרב, ועשה מעשה שנטש מחנהו, והלך ונכנס לאניית קרב, ונלחם באויב בהצלחה, איזה ציון לשבח צריך לתת לו?

ענה העשיר, לא רק שאינו זכאי לצל”ש, אלא ראוי הוא לעונש, ודינו כ”עריק” מן הצבא, כי לא יתכן שיעשה דין לעצמו, ומאחר ששיבצו אותו כחייל מחיל הפרשים, אינו רשאי לנטוש את מחנהו ללא הוראה מפורשת מן המפקדה הצבאית.

חזר הרב ושאל, ומה יהיה לדעתך אם היה הדבר להיפך, שאחד מחיל הים שיודע שהוא פרש מומחה, קם ועשה מעשה, ודהר על סוס קרב, ונכנס לתוך מחנה האויב, ורבים חללים הפיל מצבא האויב, מה ציון לשבח צריך לתת לו?

ויען העשיר, לדעתי גם חיל כזה נקרא “עריק”, וראוי לעונש, מפני שלא עשה כן על פי הוראת מפקדי הצבא. אבל סלח נא לי אדוני הרב, מה שייכות יש בשאלותיך לערב הקדוש הזה, שהוא יום הכפורים?

אמר לו הרב, ברצוני להעיר לך לאור תשובותיך, כי אתה “עריק”, ועליך ליתן את הדין ביום הנורא הזה.

ויען העשיר ויאמר, מה פתאום אני עריק, והלא איני בגיל צבא, ואיזו שייכות יש בכלל שאקרא עריק.

ויענהו הרב, דע, כי בשמים ייחדו סוגי צבאות שונים לה’ יתברך, כי ה’ צבאות שמו קדוש ישראל, יש צבא של תלמידי חכמים, יש צבא של עניים לומדי תהלים, ויש צבא של עשירים נדיבים. והנה שפר חלקך והעניקו לך עושר להחיות לב נדכאים, ואתה לא מבצע את הנדרש ממך, אלא הולך לקרוא תהלים עם העניים, לכן גם אתה נקרא “עריק”, מבחינת צבאו של ה’ יתברך, כי לא טוב אתה עושה, עליך ללכת לישון על כרים וכסתות של משי וריקמה במנוחה, ובבוקר כאשר תיערך המגבית של בית הכנסת לטובת העניים, או לטובת ישיבה או לטובת שאר לומדי תורה, עליך לתרום בעין יפה כדי שממך יראו וכן יעשו גם האחרים. ועתה קום ולך הביתה לישון במנוחה, ולמחר תשמור את אשר ציויתיך לעשות.

למחרת לפני קריאת התורה, פתח הרב במגבית עבור ישיבה מסויימת, ופנה ישר אל העשיר ההוא, העשיר הרים קולו ואמר, “עשרת אלפים רובל”, כל יחידי הקהל נדהמו מן התרומה הגדולה של העשיר, שלא נתפרסם בנדיבותו. ונעשתה התעוררות רבה בין הקהל, וכל אחד מהם תרם בעין יפה, לחיזוק התורה, והיתה השנה ההיא מלאה שפע ישועות ונחמות.

ומובן שכל דברינו הם על עיקר עבודת ה’ של כל יהודי שצריכה להיות על פי הדרך בה הוא ממצה יותר את כוחותיו, אבל פשוט הדבר שעל כל יהודי לקבוע לו זמן ללימוד התורה, כדי שידע את דיני התורה, ויהיה לו חלק ישיר בתורת ישראל.

• מה מלמד הרב את אותו עשיר?
• משל למה הדבר דומה לגבינו ולגבי “הכובש את יצרו”?

הקב”ה ברא כל אחד עם ייחוד שאין לאחר וכל אחד צריך להתעסק ולהוציא לפועל את ייחודו. הרב מלמד את העשיר, שאדם שלא מבצע את ייחודו, חוטא לעצמו. כלומר, אם אדם מתעסק בדברים אחרים (וגם כאלה בעלי ערך) במקום בכוחות וביכולות הייחודיות שהוא קיבל, הוא בעצם מפספס את ייחודו וייעודו בעולם.

מתוך כך, ניתן ללמוד את המילים “לכבוש את יצרו” באור אחר. כלומר – עלינו להכפיף את היצר האישי שלנו לטוב, לכבוש אותו לעזרה, למילוי וביטוי הייחוד שלנו. על האדם לקחת את יצרו ולמנף אותו למימוש הייחודיות שלו – כמו אותו עשיר.

נתבונן במספר אירועים מחודשי המלחמה האחרונים המבטאים גבורה.

במהלך הצפייה נסו לחשוב:

• מדוע המעשה שלהם נקרא גבורה?
• מהו היצר בו השתמשו הדמויות לטובת העצמת החיים?

1.  מבצע חלב – נשים גיבורות תורמות חלב אם בזמן המלחמה

2. צוות אלחנן קלמנזון
3. אלף שקלים ופלאפון
4. עוגיות של דודה רחל
5. סיפורו של השריונר סמ”ר ישראל

לאחר הצפייה נאסוף את התשובות לשאלות המנחות ונמשיך את הדיון:

• האם אתם מכירים מקרה נוסף או אדם אחר שיש לו את אותה תכונה של גבורה?
• במה זה מתבטא?

בחלק זה נעשה תרגיל כתיבה.

נכתוב שאלות על הלוח ונבקש מכל תלמיד לענות עליהן בכתב:

(ניתן להשמיע את השיר ‘הילדים הללו’ של חנן בן ארי ברקע)

• איך אוכל לכבוש את יצרי?
• איזו תכונה מיוחדת יש בי שאני חושב שצריך לכבוש אותה על מנת שאהיה גיבור?
• האם יצא לי בעבר להשתמש בכח זה?
• כיצד הרגשתי?
• מה מסייע לי להביא לידי ביטוי תכונה זו?
• מה מעכב אותי מלפעול עם הכוח הזה?

פתחנו ביצירת פרופיל על ידי מחולל תמונות לדמות הגיבור האולטימטיבי. למדנו מיהו גיבור וראינו דרך הסיפור שאפשר גם להבין את ה’כובש את יצרו’ במובן של להכפיף את יצרנו לטוב מתוך הכרה בייחודנו. צפינו בכתבות שונות של גיבורים וגיבורות אבירי לב מהמלחמה וניסינו לחשוב באיזה יצר נעזרו להעצמת החיים. מתוך כך סיימנו בתרגיל אישי ומחשבה איך כל אחד מאיתנו יכול לכבוש את יצרו.