ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
הקדמה למורה: אביי הוא אחד מגדולי האמוראים ומהמפורסמים שביניהם, אביי שימש כראש ישיבת פומבדיתא, שהייתה אחת משתי הישיבות הגדולות שבבבל. הוא חי במאה הרביעית לסה”נ.
אביי היה יתום מאביו שנפטר טרם לידתו ומאמו שנפטרה בשעת לידתו (בבלי קידושין לא ע”ב) והוא גודל בינקותו על ידי אומנת בבית דודו. שמו מלידה היה נחמני, אך הוא נקרא אביי על שם הפסוק מהושע: “אשר בך ירוחם יתום” פסוק המבטא אמונה ברחמנותו של הקב”ה על יתומים.
נספר לתלמידים: יש לנו כל מיני דברים שיקרים לנו. יש דברים שעלו הרבה כסף- ולכן הם יקרים לנו. יש דברים שמזכירים לנו משהו חשוב- ולכן הם יקרים לנו. יש דברים שמאוד התאמצנו בשבילם ולכן הם יקרים לנו.
נשאל את התלמידים:
נסביר לתלמידים כי היום אנחנו יוצאים ל”שיט באנייה”. נחלק לכל תלמיד פתק ועליו רשום “משא” שהוא נושא עמו בבואו לאנייה. נספר לתלמידים את הסיפור המעובד מתוך מדרש תנחומא לפרשת תרומה:
כאן נבקש מכל תלמיד לפתוח את הפתק שבידו ולבדוק האם השודדים יכולים לגנוב ממנו את סחורתו?
נבחין בין “סחורה” שאפשר להיפרד ממנה לבין מטען שאיננו ניתן להשלכה. לאחר מכן נמשיך בקריאת המדרש:
נשאל את התלמידים:
נמשיך בסיפור:
נשאל את התלמידים:
נסיים את הסיפור:
נספר לתלמידים:
מקורות רבים מלמדים אותנו על הכבוד שצריך לנהוג במי שלימד אותנו, המתנה שמורה ורב נותנים לתלמיד היא מתנה גדולה מזהב וכסף. היא מתנה שלא ניתן לקחת ממך לעולם.
אביי היה אמורא חשוב שעמד בראש ישיבה גדולה בבבל, אביי יהיה יתום מאמו ומאביו, ולמד את כל התורה שלו מפי רבותיו, מסופר בגמרא שאביי הקפיד מאוד לכבד את רבותיו.
ההלכה מלמד אותנו כי יש לקום בפני הרב שמלמד את האדם תורה.
בגמרא דנו בשאלה-
נשאל את התלמידים:
אביי אמר כי יש לעמוד בפני הרב שמלמד אותך תורה אפילו אם אתה רואה אותו ממרחק גדול, ומסופר על אביי שכאשר הוא היה רואה ממרחק את אוזן החמור של רבו, רב יוסף, הוא היה עומד. (קידושין ל”ג ע”א).
נבקש מהתלמידים להסביר:
נכתוב על הלוח אמרה בולטת של אביי:
נבקש מהתלמידים להסביר את המשפט הכתוב על הלוח.
נסכם: כאשר אנחנו מעריכים ומכבדים מאוד משהו, אנחנו גם שמחים מאוד כשיש לנו אותו. אביי מכבד מאוד את התורה ולכן גם שמח מאוד שהיא ברשותו או ברשות מישהו אחר.
נשאל את התלמידים:
נהוג בקהילות ישראל לחגוג את ה”סיום” בכיבוד ובדברי תורה. אם הכיתה עומדת לסיים פרשה או מסכת כלשהי ניתן לארגן בכיתה “סיום” חגיגי עם ממתקים ושירים.
סיפרנו את הסיפור על הסוחרים ותלמיד החכם באניה. למדנו מהסיפור על יתרון החכמה על פני רכוש, החכמה והידיעות של האדם נמצאות עמו תמיד, מלוות אותו ועומדות לימינו גם בשעת צרה. אביי העריך מאוד את רבותיו שלימדו אותו תורה עד כדי כך שהוא עמד עוד לפני שרבו נראה לעין. אותה הערכה רבה ללימוד התורה גרמה לאביי לשמוח כל-כך כאשר מישהו סיים מסכת. הוא שמח כי הלומד זכה להרוויח דבר גדול מכסף ומרכוש, הלומד זכה בחכמה. לסיום ניסינו לחשוב: מה משמח אותנו לסיים? או שנשמח בסיום משלנו.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא