כפתיחה לשיעור זה, נבקש מהתלמידים לדמיין שהם חיים על אי בודד ונבקש מהם לחשוב מה בהתנהגות שלהם- זו המוסרית או ההלכתית- היה משתנה אצלם לו היו חיים בסיטואציה כזו תקופה מסוימת? לאחר שניתן לתלמידים כמה רגעים לחשוב, נעבור לשלב הבא (שאלה מסוג זה לא כדאי לפתוח לדיבור גלוי, אלא להשאיר אותה לפתחים של מחשבה בתוך התלמידים עצמם על השפעתה של החברה על ההתנהלות הערכית שלהם)

ניתן לתלמידים מתוך ספר הלימוד את ההלכות הנוגעות בטעם “מיחזי כמבשל” (“פניני הלכה” של הרב אליעזר מלמד המצולם בתוך חוברת הלימודים, סעיפים י”ח-כ”א. ניתן להתמקד בסעיף י”ח) ונחלק אותם לחברותות של למידת ההלכות. נבקש מכל חברותא להבין היטב את ההלכות שלמדו ולנסות לנסח את השאלות שההלכות הללו מעלות בהם (כמובן שלא כדאי להגדיר מראש את נושא הלימוד, כדי לתת לתלמידים להרגיש ללא הנחייה מה הביטוי הזה מציף בתוכם). במידה ונראה לכם שלמידה עצמאית תהיה קצת מורכבת לתלמידים שלכם, ניתן לתת שאלות מנחות שיסייעו בלימוד. לאחר הלימוד בחברותות כדאי לאסוף את הכיתה על מנת לוודא את ההבנה של החומר הנלמד ולאחר מכן לתת לתלמידים שיהיו מעוניינים לשתף בשאלות שעלו בהם בעקבות הלימוד.

[כדאי לשים לב לכך שהרב מלמד אינו  מציין את מראית העין כסיבה לאיסורים, אלא את החשש שמא ירגיל עצמו בדבר האסור. לא נעמיק בשיעור בהבחנה זו]

הטקסט מתוך פניני הלכה:

יח – הנחה בשבת – שלא יעשה פעולה שנראית כבישול

לאחר שלמדנו את דין השהיית תבשיל מערב שבת, נמשיך לדין הנחת תבשיל בשבת במקום שיתחמם. כפי שלמדנו (בהלכה ג), הכלל הוא, שבישול מאכלים אסור בשבת אבל חימום מאכלים מותר, שהואיל וכבר התבשלו בערב שבת אין בהם יותר איסור, שאין בישול אחר בישול. לפיכך, מותר להוציא בשבת מן המקרר מאכלים קרים שבישולם נסתיים, כדוגמת שניצל קר, קוגל ובורקס, ולחמם אותם. ולגבי תבשילים נוזליים נחלקו הפוסקים (כמבואר לעיל הלכות ה-ו). אולם גם כאשר מחממים מאכלים מבושלים, אסרו חכמים לעשות זאת באופן הנראה כמו בישול, שמא מתוך שיעשו פעולות שנִראות כבישול ישכחו את השבת ויבואו להיטיב את האש ויעברו על איסור תורה. לפיכך, אסור לחמם בשבת מאכל מבושל על אש גלויה, שכך היא דרך הבישול.

אבל כאשר ברור שאין זו דרך בישול – מותר לחמם. לפיכך, מותר להניח קדירה ובה מאכל מבושל על גבי קדירה או מיחם שעומדים על האש, שאין דרך לבשל כך. אולם נחלקו הפוסקים לגבי פלטה חשמלית וטס נחושת שמניחים על גבי האש.

לדעת רבים, אסור להניח בשבת על פלטה חשמלית או טס נחושת תבשיל שנסתיים בישולו, מפני שהנחת מאכל על גבי מקור החום דומה לבישול. אבל אם יניחו על הפלטה או על טס הנחושת סיר או צלחת הפוכה, מותר להניח עליהם מאכל מבושל, שאין זו דרך בישול להניח חציצה בין מקור החום לתבשיל. ולמעשה אפשר להסתפק אפילו במכסה שיש בו חלל מועט (כמכסה של קפה נמס), שישמש חציצה בין הפלטה למאכל. אבל נייר כסף שאין בו חלל אינו חוצץ, ואסור לדעת המחמירים להניח עליו מאכל מבושל.

ויש מקילים, שהואיל ואין רגילים לבשל על גבי פלטה וטס נחושת, אלא רק על גבי אש גלויה, אין ההנחה על פלטה וטס נחושת נראית כבישול, ולכן מותר להניח עליהם מאכל מבושל בשבת. ויש שהקילו בפלטה חשמלית, שיעודה לחימום בלבד, אבל החמירו בטס נחושת שחומו רב יותר ואפשר לבשל עליו. למעשה, הואיל והרבה פוסקים מחמירים, טוב להחמיר שלא להניח סיר שיש בו מאכל מבושל ישירות על הפלטה או על טס הנחושת. והרוצים להקל רשאים, כיוון שהדין מדרבנן, וכמה פוסקים חשובים הקילו בזה וסברתם נראית. ומי שיש למשפחתו מנהג מובהק, נכון שימשיך במנהגו.

כאשר ברור שאין רגילים לבשל על מקור החום, כגון רדיאטור, למרות שהוא חם מאוד, מותר להניח עליו מאכל שנסתיים בישולו, משום שההנחה עליו אינה נראית כבישול (אג”מ או”ח ד, עד, בישול לד). וכן מותר להניח תבשיל שנסתיים בישולו על תנור נפט או גז שנועד לחימום הבית, ובתנאי שיש דבר שחוצץ בין האש למאכלים, ואין רגילים להעמיד עליו בימי החול מאכלים או קומקום לשתייה. אבל אם רגילים להעמיד עליו בימי החול קומקום או קדרה, הרי דינו כדין אש הגז, שלדעת רוב הפוסקים צריך להניח עליו תבנית הפוכה, ועליה מותר לחמם את התבשיל. ולדעת המקילים, מספיק להניח עליה טס של נחושת, ועליו את המאכל.

יט – החזרה בשבת

פעמים שמסירים בשבת קדירה מן הפלטה כדי להוציא ממנה מאכלים ואח”כ רוצים להחזיר אותה על הפלטה כדי שתמשיך להתחמם. ואף בדין זה נחלקו הפוסקים:

לדעת המקילים וסוברים שהנחה על פלטה או טס נחושת אינה נראית כבישול (כמבואר בהלכה הקודמת), בוודאי מותר גם להחזיר תבשיל שכבר היה מונח עליהם, ובלבד שיתקיימו שני תנאים: האחד, שהתבשיל יהיה מבושל כל צרכו, שאם לא כן בהחזרתו יעברו על איסור תורה של בישול. השני, שהאש תהיה מכוסה, שאז אין חשש שיבוא להגביר את האש.

ולדעת האוסרים להניח מאכלים מבושלים על הפלטה, כי הנחה זו נראית כבישול, דין החזרה שונה. שהואיל והמאכל כבר היה מונח על הפלטה מערב שבת, אין החזרתו אליה נראית כבישול, ולכן אם ברור שמדובר בפעולה של החזרה מותר להניח שוב את הקדירה על הפלטה עצמה. וכדי שיהיה ברור שזו החזרה ולא הנחה חדשה צריכים לקיים שלושה תנאים: א) שלא יניח את הסיר על גבי הרצפה. ב) שתהיה דעתו של לוקח הסיר להחזירו על הפלטה. ג) שידו תמשיך לאחוז בסיר עד שיניח אותו בחזרה על הפלטה. וכל זה לכתחילה, אבל בדיעבד כשיש צורך גדול להחזיר את התבשיל ולהניחו דווקא על הפלטה, כי רק כך התבשיל יהיה חם לסעודה, אזי גם אם לא התקיימו שלושת התנאים הללו, הואיל ובפועל זו החזרה ולא הנחה חדשה, מותר להחזיר את התבשיל על הפלטה.

כ – דינים בהנחה והחזרה על פלטה

כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, אם המאכל הונח לפני כניסת שבת על הפלטה, גם לדעת המחמירים, מותר להסירו ממנה ולחזור ולהניחו על גבה. לפיכך, אם המאכל היה מונח על צידי הפלטה, מותר להעבירו אל מרכז הפלטה כדי שיתחמם יותר, שהואיל וכבר היה מונח על הפלטה, אין זו הנחה חדשה. וכל זה כמובן בתנאי שהמאכל מבושל כל צרכו, שלולא כן, כל פעולה שתגביר את חומו של התבשיל תגרום לבישולו ואיסורה מהתורה.

וכן מי שהיו לו שתי פלטות של שבת, יכול להעביר סיר חם מזו לזו, ובתנאי שהתבשיל מבושל כל צרכו. וגם אם הניח תבשיל על טס נחושת, וכבתה האש שתחתיו, אם התבשיל מבושל כל צרכו, מותר להניח אותו על הפלטה השנייה. שכל זמן שהתבשיל עוד נותר חם, ניכר עליו שהונח על הפלטה מערב שבת, והעברתו לפלטה אחרת נחשבת כהחזרה.

כשרוצים לחמם בערב שבת תבשילים רבים, אפשר להניח על הפלטה שתי קומות של סירים, ובליל שבת יקחו לצורך הסעודה את הסירים התחתונים, ויניחו את העליונים על הפלטה, ובתנאי שהם מבושלים כל צרכם. ואין זו הנחה חדשה, הואיל והיד סולדת מפני חומם, ומתחילה התכוונו להניחם אח”כ על הפלטה. כאשר רוצים לחמם מאכל שנתבשל כל צרכו, ויש שם אש גלויה, מותר לכסות אותה בטס מתכת, ולהניח עליה צלחת (כדעת רוה”פ לעיל יח), ולהניח עליה את המאכל. ואף שצורת הלהבה תשתנה בעקבות הנחת טס המתכת עליה, אין בזה איסור, כי עצמת הבערה לא משתנה מזה (שש”כ פ”א הערה סו).

כא – האם מותר להחזיר תבשילים לתוך תנור אפיה

תבשיל שהיה בתוך תנור אפיה חם, והוציאו אותו כדי ליקח ממנו מאכלים, אסור להחזירו לתוכו מפני שני טעמים: הראשון, שהואיל ואין דבר שימעט את חומו של התנור, יש חשש שהמחזיר את התבשיל לתוכו ישכח את השבת ויבוא להגביר את החום. השני, שפעולה זו נראית כבישול. אבל אם יניחו בתוך התנור קופסא בעלת ארבע דפנות, יהיה מותר להחזיר את התבשיל, משום שבאופן זה אין לחשוש שיגבירו את החום, וגם החזרת התבשיל אינה נראית כבישול, שאין דרך לבשל בקופסא שכזו. ונראה שאפשר להקל גם על ידי הנחת תבנית או צלחת הפוכה על קרקעית התנור שעליה יחזירו את התבשיל, או שיכסו את הכפתורים של התנור.[23] וכל זה על פי כללי ההחזרה שלמדנו לעיל (הלכה יט), שהואיל והתבשיל היה בתנור והוציאו אותו כדי להחזירו, אין הדבר נראה כבישול. אבל אסור לקחת תבשיל קר ולהניחו בתוך התנור החם, משום שזה נראה כפעולת בישול.

ואם התנור מופעל על ידי שעון שבת, מותר בשעה שהתנור קר להניח בו תבשילים שנתבשלו כל צרכם, כדי שיתחממו כאשר התנור יתחיל לפעול. והכנסה זו אינה נראית כבישול, משום שהיא נעשית בשעה שהתנור קר. וכדי להימנע מהחשש שמא יגביר את החום, צריך להסתיר את הכפתורים או להניח את התבשיל על תבנית הפוכה. ואמנם יש פוסקים שאוסרים זאת, מפני שלדעתם גם כשהתנור קר, הכנסת התבשיל לתוכו כדי שיתחמם נראית כפעולת בישול. אולם למעשה, כיוון שהדין דרבנן, אפשר לסמוך על דעת המקילים.[24]

יש שמניחים סביבות לפלטה תא של מתכת, כדי לשמור על חומה. ולתוך התא הזה מותר להחזיר תבשילים שהורדו מהפלטה, ואין זה נראה כמבשל, משום שאין רגילים לבשל בתא שכזה, וכל ייעודו לסייע לשמירת החום של המאכלים המבושלים שמונחים על הפלטה (שש”כ א, עט). ולנוהגים להניח על הפלטה תבשיל קר שנגמר בישולו (כמבואר בהלכה יח), מותר להניח אותו גם על פלטה זו, ולמחמירים, מותר להניח אותו על גבי צלחת הפוכה. ואין בהנחה בתוך תא זה איסור הטמנה, משום שאיסור ההטמנה קיים רק כאשר יש מגע שלם בין הסיר ובין הדבר שעוטפו, וכאן הסיר אינו נוגע מכל צדדיו בדפנות התא.

נקריא לתלמידים את המכתב הבא שזועק את מה שסביר להניח שצף גם מתוך התלמידים עצמם בקושי שלהם עם המושג “מיחזי כמבשל”.

לא שאין לי שאלות על כל מיני עניינים בהלכה, אבל סה”כ אני מבין ואומר לעצמי שחלק מעבודת ה’ שלי היא הקבלה והענווה שלי אל מול העולם ההלכתי שאני צריך לקיים. ובכ”ז יש מושג אחד שאני משתגע ממנו, קוראים לו “מראית עין” (או ראיתי שבהלכות בישול הוא נקרא “מיחזי כמבשל”). למה שאני אצטרך להימנע ממעשה מסוים בגלל השאלה: מה יחשבו עלי? או מה אפשר להבין ולראות ממה שאני עושה? כשמשהו אסור בגלל שהוא אסור, אני מקבל את זה גם כשאני לא ממש מבין את הפרטים של ההלכות, אבל כשאומרים לי שכל הבעיה היא “מה יחשבו עלי?” זה נראה לי לא הגיוני, ואיך לומר בעדינות: אבל קצת לא מסתדר לי שבעוד אני שומע הרבה פעמים ממחנכים שלי שלא צריך להיות מושפע מלחץ חברתי וצריך לבחור בחיים מה נכון לעזות בלי קשר לשאלה מה יחשבו על מה שאני בוחר – פתאום בנושאים האלה השאלה של “מראית עין” מקבלת מקום של כבוד ואוסרת עלי כל מיני פעולות שבעצם היו יכולות להיות מותרות..

נדון עם התלמידים בטענה שבמכתב ונפתח את שאלת מקומה של החברה שסביבנו ואת הכוח שיש לה עלינו בהכרעות שאנחנו מקבלים. כמובן שמידת העומק של הדיון, תלויה בסגנון התלמידים שלך ובמצב רוח שאיתו הגיע לשיעור, אך כדאי לנסות ולבחון את הסוגיה הזו מהפנים השונים שקיימים בה: לחץ חברתי חיובי ושלילי, עין טובה או עין רעה על מי שאני מסתכל, ההשלכות שיש למעשים שלי על אחרים וכו’.

כתיבת מענה: לאחר שצדדי הדיון עלו בכיתה תוך כדי הדיון, נשים מוזיקה נעימה בכיתה ונבקש מכל אחד מהתלמידים לנסות ולכתוב מענה למכתב שקראנו בכיתה. כתיבת המענה לאחר הדיון, תאפשר לכל תלמיד לעכל את הצדדים השונים שהעלינו בכיתה ולבחור את הקולות שיותר נגעו בו ושדרכם הוא רוצה להשיב על הטענות שבמכתב. נבקש מתלמידים שמוכנים לשתף בקול במה שכתבו – לקרוא את המענה שלהם.

נביא לכיתה חומרי יצירה שונים ונבקש מכל אחד ליצור את העין מהמושג “מראית עין” כפי שהוא רואה אותה. מעניין לראות האם בעקבות השיעור העין תהיה עין רעה או עין טובה, עין חשדנית או עין מחזקת.. לאחר שהתלמידים יוצרים את העיניים, נבקש מכל אחד להראות את העין שיצר ולנסות להסביר מה היא מתארת בעיניו ומה היא רואה כאשר היא מתבוננת בעולם.

אפשר להוסיף לשיעור חלק נוסף (אולי כהצעה לכתיבת בית, במידה והשיעור כבר ארוך מידי) ולבקש מכל תלמיד לכתוב לעצמו מה העין שיצר רואה אצלו ובחזרה לתרגיל בו פתחנו את השיעור, מה העין הזו עוזרת לו לשמור ולעשות טוב יותר. לחילופין, אפשר להציע לתלמידים לנהל דו שיח עם העין שרואה אותם ודרכו לבחון את היחסים שלהם עם המבט הצופה עליהם מבחוץ.

בשיעור זה עסקנו בשאלה כיצד המבט החיצוני של החברה משפיע עלי, והאם עלי להתחשב בכך. פתחנו בדמיון של חיים באי בודד ובמחשבה האם התנהגותי היתה משתנה בו. למדנו את ההלכות העוסקות בסוגיה זו ואוסרות על פעולות מסויימות בשבת אך ורק משום מראית העין שלהם.  קראנו את הטענות כנגד הלכות אלו וניסינו לחשוב על הסוגיה ולנסח לה תשובות משלנו. לסיום ניסינו לתרגם את “מראית העין” ליצירה ולכתיבה.

יש בעולמינו דרישה לא מודעת מאיתנו ללכת עם האמת הפנימית שלנו ולא להתחשב במוסכמות או במבטי החברה. כמובן שזוהי דרישה חשובה וגבוהה שיש לה מקום גדול בעולם, אך חשוב לזכור גם את הצד השני. כולנו בני אדם, ואם נרצה או לא נרצה – אנחנו מושפעים ממבטה של הסביבה, בצורה כזו או אחרת, וזהו חלק בלתי נפרד מהיותנו יצורים חברתיים. ההלכה אינה מתכחשת לכך אלא מכירה בהשפעה זו, ולכן מעניקה לה מקום בכללים ההלכתיים.