נקרא שני שירים זה מול זה: שיר על טובו ויופיו של העולם ושיר שיש בו יאוש מן הרע והסיזיפי שבעולם ובחיים. נשאל את המשתתפים עם איזה מהשירים הם מזדהים וננהל דיון.

א. היחידה הפותחת היא קהלת א, א-יא. נקרא את היחידה.

פסוקים א-ג הם כותרת, נשאיר אותה בנתיים בצד.

ב. בפסוקים ד-ז: תאור טבע.

נבקש מאחד המשתתפים להכתיב פעלים מתוך הפסוקים ונעלה אותם על הלוח.

• מהי התחושה? תנועה, התקדמות.
• האומנם? נבדוק אחד אחד את הדברים המתוארים: ארץ, שמש, רוח, נחלים.

יש תנועה אבל היא מעגלית. אין התקדמות. פעלי התנועה מחדדים את המסר שיש כאן אשליה אופטית.

• למה בחר המחבר לתאר דווקא את העצמים האלה בטבע? אלו הם ארבעת היסודות בטבע. כלומר, אלה לא דוגמאות אלא טבע העולם.
• האם משהי רוצה לטעון נגד קהלת? את פסוקים ח-יא ניתן לקרוא כתשובות לקושיות אפשריות על תפיסתו של קהלת.  (נבקש מהמשתתפים לנסח את הקושיות):

פס’ ח’: אולי רק הדברים שציינת לא מתקדמים ולא משתנים ושאר העולם כן?

פס’ ט: גם אם הטבע ללא שינוי, אולי החיים האנושיים הם דינמיים ומתפתחים?

פס’ י-יא: אבל יש גילויים חדשים, המצאות חדשות….

ג.נתייחס כעת לפסוקים א-ג שמהווים כאמור- ‘כותרת’. המחבר מצהיר על מסקנתו מיד בפתיחת הדברים יוצא שהיחס בין הכותרת לפסקה הוא: מסקנה והוכחה.

• מה המשמעות של מבנה כזה? (יתכן, שהדובר בטוח מאוד במסקנתו, או שהוא מאוד מעוניין לשכנע בצדקתה).
• שני מרכיבי המסקנה הם: 1. “הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל” 2. “מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש”- נבקש מהמשתתפים להסביר במילים שלהם כל מרכיב.

ד.נערוך תרגיל עיון בקונקורדנציה: “הבל” לכיתה.( “עמל” לבית.)

נעיין בכמה מובאות בהן מופיעות תקבולות. כאשר יש תקבולת, מילה אחת עשויה לבאר את מקבילתה:

משלי כא/ו הבל= אד, זכריה י/ב, הבל= שוא, ישעיה נז’/יג הבל= רוח, משלי לא/ל הבל =שקר.

• אם נשליך משמעויות אלו על הכרזתו של קהלת ‘הכל הבל’- אילו משמעויות שונות תקבל ההכרזה? לפי תוכן הפסוקים- לאיזו מן המשמעויות של המילה ‘הבל’ התכוון קהלת?

(אפשר להשוות לתהילים קד’- נקודת המבט משמעותית.)

ובכן, השאלה של קהלת היא: “מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?”

• איזו שאלה זו? איפה מוצאים לה תשובה?

א.נבקש לענות על דף העבודה.

ב.אחרי הנאום המסודר, בפרק ב- מופיע מונולוג טעון ומתפתח, מונלוג הנוגע בנפש.

ננסה לעקוב אחרי ההשתלשלות: קהלת מתבונן באנשים האחרים

• פרק ב: לנסות בשיעור לתת להם את המבנה, ושהם יגיעו לתוכן:

פס’ יג-מסקנה, פס’ יד, צלא א הסבר, פס’  יד צלע ב -מצד שני….(הפרכה), פס’ טו’ -חוזר בו מקביעתו, פס’ טז – נימוק,

• פס’ יז- כג: מהי מרגיש קהלת? למה?

• מה קורה בפסוקים כד- כו: מסקנה? התייאשות מההתפלספות??

ניתן להביא עוד חומרים בנושא הייאוש-שירים וקטעים, ולהקביל לקהלת: מה מקור הייאוש? החיפוש? חוסר החיפוש? אידיאלים? עשייה?

ישנם רק ערכים יחסיים.. אם לחיות בעולם כיחיד ולדון על הכל מבחינת ה’אני’ – הרי אפילו הדברים הנראים כבעלי ערך, כמו החכמה, גם הם אין בהם משום תוכן של ממש ואין בהם כדי לחזק את אהבת החים. על פי הנחתנו, שמגמת הספר היתה להתבונן בחיים ולבחון את ערכיהם ללא קשר עם התגלות העולם העליון ועם ערכי הנצח, אנו מבינים היטב את הצורך בסיום הכפול של הספר: פעם הוא מסתיים באותו משפט הערכה שבו התחיל  (השווה א’ 2 לי”ב 8)* ופעם מסיים המחבר את חקירתו בסוף דבר ממין אחר באמרו  (י”ב 13-14): ‘סוף דבר הכל נשמע את הא’ל’הים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כי את כל מעשה הא’להים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע’. שתי צורות הסיום הכרחיות הן ומשלימות זו את זו. בשעה שאני מסתכל בעולם ‘תחת השמש’ ומבחינת הדגשת ה’אני’ – הרי המסקנה צריכה להיות ‘הבל הבלים’… אך הסתכלות מעין זו אמנם הכרחית היא בתור נסוי כדי להגיע להערכה נכונה, אבל היא ראייה מסולפת וחד צדדית; היא מתעלמת מהמציאות הבלתי נראית של עולם הנצח והערכים הנצחיים. ולכן יש לשים לב במיוחד להדגשה המרובעת של המלה ‘כל’ בשני הפסוקים האחרונים, ההופכים עולם ללא טעם ומובן ויעוד לעולם שלם והרמוני, ובמקום היחסיות והאפסות של כל מאמץ אנושי – מופיע עולם מלא של קיום המצוות לאדם הנוצר בצלם אלהים”

(הרב יששכר יעקובסון, הרהורים על תפיסת האלוקות במגילת קהלת).

 נחזור אל המילים המנחות: “אני”, “תחת השמש”, “הבל”- במאמר של הרב יששכר יעקובסון הוא מסביר בעזרת המילים המנחות את מקור היאוש: כשבוחנים את העולם ללא ערכים נצחיים- תחת השמש ולא מעל השמש, ללא התחשבות בהשתייכות לחברה ולאומה שהיחיד פועל בתוכן- הרי שה’הכל הבל’.

כיתבו אודות נקודת ייאוש שהיתה לכם וכיצד התעלתם מעליה, או ממנה.

ערכנו עיון בפרק א’ של ספר קהלת וראינו את מסקנתו-תהייתו המייאשת של קהלת במפגש עם המציאות: מה יתרון לאדם בכל עמלו? עברנו לעיין בהמשך הדברים לבחון את החיפוש של קהלת אחר מענה ואת התחבטויות הנפש שלו. ראינו את התייחסותו של הרב יששכר יעקובסון שיש בה מענה לבלבול. לבסוף ביקשנו מהמשתתפים לחשוב על מצבים אישיים של ייאוש מהמציאות וחזרה לאמון.