בפתיחת השיעור נודיע לתלמידים כי בשל מחסור בשולחנות בבית-הספר, הכיתה צריכה לוותר על  מספר שולחנות. נבקש מהתלמידים להתחלק כך שכל שלושה תלמידים יחלקו את אותו השולחן. את השולחנות שעל הכיתה לתת, נרכז בקצה הכיתה.

קצת צפוף…

נאפשר לתלמידים להתלונן מעט ונבקש מהם להוציא מחברות וכלי כתיבה ולכתוב:

• האם ועם מי הם חולקים את החדר בביתם?
• האם נעים להם לחיות בחדר פרטי או משותף?

כמובן שיהיה קשה לשלושה תלמידים לכתוב על אותו שולחן קטן וצפוף.

נספר סיפור שיעזור לכולנו להתמודד עם הצפיפות… נקריא לתלמידים את הסיפור: “צפוף בבית” ונעצור כאשר הרב מורה לחסיד להכניס את העז הפרה והתרנגולים לביתו.

• מדוע לדעתכם הרב נותן את העצה הזו?
• איך הבית הזה נשמע? (פעיות, געיות, קרקורים, צעקות ובכיות- אפשר לקיים תזמורת שתשמיע את ‘סימפוניית הבית’).
• איזה ריח יש בבית?
• איך מרגישים בני המשפחה עם כל החיות בבית?

נמשיך ונקרא עד סוף הסיפור.

• האם עכשיו תוכלו להסביר מדוע הרב נתן את העצה הזו לחסיד?
• איך מרגישים בני המשפחה לאחר שהחיות הוצאו מהבית?
• האם הבית גדל?

נקרין שלשה איורים ונשאל את התלמידים:

• כיצד כל אחת מהדמויות רואה ומפרשת את המציאות?
• מה אפשר ללמוד מהתמונות שצפינו בהן?
• האם יכול להיות שצפוף עבורכם הוא מרווח עבור אחרים?
• אלו מחשבות יעזרו לנו להרגיש שההסעה, הבית, הכיתה ואפילו השולחן שאותו אנחנו חולקים עם חבר נוסף הם בעצם מרווחים ונהדרים?!

נחזיר את התלמידים לשבת בזוגות בשולחנות המקוריים. נסביר כי אין באמת צורך לתרום שולחנות לבית הספר ושרק רצינו שתרגישו מהי ‘עז בבית’.

נסביר כי: “יש או אין”, “חסר או מיותר”, “צפוף או מרווח” הם מושגים שפעמים רבות הם יחסיים. מה שבעינייך הוא דג בעניי חתול הוא ארוחת צהריים טעימה. הרב לימד את החסיד שצפוף הוא עניין יחסי, וכשצפוף וחסר לנו, אנחנו יכולים לדמיין מה היה קורה אילו היינו צריכים להכניס עז הביתה, חבר נוסף לשולחן, עוד 20 ילדים להסעה ופתאום נרגיש שדווקא די טוב לנו….

נבקש מכל תלמיד להגיד משפט אחד על מה שהוא למד מהשיעור.

פתחנו בתרגיל והצטופפנו סביב שולחנות. דרך הסיפור למדנו שלפעמים כשמצטופפים, לומדים אחר כך להעריך את המרחבואת מה שהיה. העמקנו בכך שצפיפות היא יכולה להיות פרשנות ושיש לכל אחד אפשרות לבחור איך להסתכל על הדברים. סיימנו בסבב בו כל אחד אמר מה הוא למד מהשיעור.