נפתח בשאלה:

• מהי לדעתך חוויה של קדושה?
• האם חווית חוויה כזו (היזכר בה)?
• דמיין את שולחן ליל שבת בביתך, מה היחס בין הקידוש לבין הסעודה?

הסוגיה נמצאת ברצף של סוגיות במסכת פסחים העוסקות בקידוש ובהבדלה (די בתחילת הרצף). בסוגיה מובאת מחלוקת האמוראים –רב ושמואל (אמוראים נוספים מופיעים בסוגיה, אבל לענייננו הדעות המרכזיות הן של רב ושמואל) לגבי היציאה ידי חובת קידוש, כשאדם שמע את הקידוש בבית הכנסת. כהסבר לדעתו של שמואל, שהשומעים בבית הכנסת לא יצאו ידי חובת קידוש, הגמ’ אומרת, שהוא הולך לשיטתו ש”אין קידוש אלא במקום סעודה”. בהמשך, הסוגיה מביאה סיפורים שמבהירים ומחזקים את שיטת שמואל..

נפסקה הלכה כשמואל, שצריך לאכול במקום הקידוש כדי לצאת ידי חובה. הראשונים נחלקו האם חובת האכילה בקידוש היא מן התורה או מדרבנן, וכמו כן יש שאלה מהיכן נלמד דין זה. מחלוקות אלו משליכות לשאלה נוספת: האם מותר לקדש בלי לאכול במקום הקידוש בלי לצאת ידי חובת קידוש, או שזו ברכה לבטלה?

נזמין את התלמידים להתחלק לחברותות וללמוד יחד את הסוגיה בפסחים ק’ ע”ב. (שאר המקורות שנלמד מופיעים ברשימת המקורות לבגרות).

נבקש מהתלמידים למיין את דעות האמוראים ביחס לשאלת הקידוש במקום סעודה (קודם כל רב ושמואל, ולאחר מכן שאר הדעות בסוגייה).

• מהיכן הדין של שמואל נלמד?

נקרא יחד את רשב”ם ק”א, ד”ה אף ידי קידוש לא יצאו העוסק במקור ממנו הדין נלמד, ואת תוספות חכמי אנגליה פסחים דף קא עמוד א המבארים את היחס בין שני המקורות שמביא הרשב”ם.

• האם הדין מדאורייתא או מדרבנן?

נקרא את הרא”ש, מסכת פסחים פרק י סימן ה’ ואת הרב יוסף באב”ד, מנחת חינוך, מצווה לא ס”ק יט.

נסכם על הלוח::

1. הרא’ש – דאורייתא (ובלי שאוכלים הקידוש הוא ברכה לבטלה)
2. רבנו יונה, (מצוטט ברא”ש, שם) – דרבנן.
3. הרב יוסף באב”ד, מנחת חינוך, מצווה לא ס”ק יט – דרבנן.

נחבר את שתי השאלות שעסקנו בהן: שאלת מקור הדין ותוקף הדין ונקרא את דבריו של הרב נחום לאם “אין קידוש אלא במקום סעודה”, הלכות והליכות, עמ’ קיא-קיג.

• מתוך כך, האם מותר לקדש בבית כנסת בלא אוכלים?

נסכם על הלוח את הדעות השונות:

1. שו”ת הרשב”א, חלק א סימן שכג – מותר (כרב נטרונאי גאון).
2. קהילות יעקב, הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר), מסכת ברכות סימן כט – מסביר את טעם האוסרים משום ברכה לבטלה.
3. שו”ת אורח משפט, הראי”ה קוק, אורח חיים סימן נח – מתיר לקדש בבית כנסת בארץ גם כשלא אוכלים.

נלמד לסיכום הלכות דיני הקידוש במקם סעודה, את הרב יצחק יוסף, קיצור שולחן ערוך- ילקוט יוסף, חלק א, עמ’ תקיב סעיפים ח-ט, יב.

נדון יחד:

• מה משמעות הקידוש, ומה היחס בינו ובין הסעודה?
• איזה סוג של קדושה מתבטא בקידוש שקשור בסעודה ואיזה בקידוש שרק אומרים?
• מה החוויה שמתעוררת בכל אחד מהקידושים הללו?
• כיצד תפסו רב ושמואל את הקידוש? (להרחבה: האם יש לשיטותיהם בסיס בפסוקים ובמדרשי ההלכה?)[
• האם חיוב עשיית הקידוש במקום סעודה היא מגדירה את הקידוש בעצמו-כלומר הקידוש נקרא קידוש, ועושה את פעולתו דווקא במקום סעודה, או שזו חובה נוספת לקידוש עצמו? אם זו חובה נוספת מה הסיבה אליה (כבוד לקידוש? אולי דווקא בשביל ליצור קדושה בסעודה?)
• בהמשך לשאלה הקודמת- האם קידוש במקום סעודה זה דין מדאורייתא או מדרבנן?
• מה הגדרים של חובת הסעודה ביחד עם הקידוש?

נסכם: ניתן לראות שני כיוונים בתפיסת הקידוש, שעולים גם במחלוקת רב ושמואל, ולאחר מכן במחלוקת הראשונים והאחרונים בשיטת שמואל ובפסיקת ההלכה:

1. רב, והסוברים שעיקר הקידוש מדאורייתא אינו צריך סעודה גם לשיטת שמואל – הקידוש אינו תלוי בסעודה, ועיקר עניינו הוא מופשט- טקס שבו מזכירים את קדושת השבת במילים, או מתחברים אל קדושתה באופן רוחני.
2. שמואל ביחס לרב, ובמיוחד לפי הסוברים שלשיטתו דין הקידוש במקום סעודה הוא מדאורייתא- הסעודה היא חלק מהגדרת הקידוש. כלומר, חלק מעניין הקידוש עצמו הוא החיבור שלו לאכילה-למעשה, לחווייה האנושית.

שתי התפיסות הללו קשורות לשני צדדים כללי לקדושה. לפי הכיוון הראשון נראה, שהקדושה קשורה דווקא בנשגב, ברוחני ובנבדל מהאדם – ואינה תלויה בגילוי מעשי ובעשייה גשמית. השיטה השנייה מראה, שהקדושה מתגלה דווקא דרך העשייה והחווייה המוחשית.

הנקודה הזו עולה גם במדרשי ההלכה ביחס לקידוש- מצד אחד יש כיוון של זיכרון וכבוד לשבת (שקשור יותר בקידוש היום) ומבטא את הצד של הקדושה שנראית באופן גלוי בעולם המעשה. מצד שני מדובר על “לקדשו”- שזה נראה מעשה של דיבור, שקשור לצד הרוחני של הקדושה.

נשאל:

• מהם שני הצדדים בקדושה שמתבטאים בשיטות השונות?
• איזה כיוון מדבר אליך יותר?
• האם זה הכיוון שעליו חשבת בתחילת לימוד הסוגייה כשחשבת על חוויה של קדושה?

נבקש מכל תלמיד לחשוב ולכתוב תיאור של ההתרחשות בביתו בשולחן שבת.

• אילו חלקים מההתרחשות קשורים לאחד מכיווני הקדושה עליהם למדנו?
• אילו דברים ניתן להוסיף בשולחן שבת כדי להוסיף לכל אחד מכיווני הקדושה?

(למשל: הנשגבות- דברי תורה, אולי זמירות. המוחשיות של חוויית השבת והקדושה: דיבור טוב בין בני המשפחה, זמירות מכיוון אחר, ורעיונות נוספים…).

פתחנו במחשבה על חוויה של קדושה ואז הקדמנו רקע לסוגיה הנלמדת. הרחבנו בלימוד הסוגיה ובדעות השונות לגבי אכילה בבית הכנסת לאחר הקידוש ולמדנו על משמעות הקידוש והיחס בינו לבין הסעודה וחילקנו את הדעות ביחס לקדושה לשתיים. סיימנו במשימת כתיבה בכדי להעמיק את חוויית הקדושה בשולחן השבת של כל אחד מאיתנו.