ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
הקדמה למורה: במוקד הלימוד מופיע השיר “ניצול”. התלמידים יכירו את השיר ואת שני חלקיו והמשמעויות העולות ממנו. בנוסף התלמידים יכירו טקסטים נוספים שירחיבו את המופיע בשיר ויבססו את הרעיונות הקיימים בו. הלמידה תהיה מעגלית. השאלה הפותחת: “האם חייו של ניצול שואה הם אכן חיים?!” תלווה את כל הלימוד ובסיום הלימוד ננסה לחזור ולענות על שאלה זו.
תשומת לב– מערך זה הוא רחב ומקיף, המציג בפני המורה מגוון אפשרויות להרחבה ולהעמקה. אין בכוונתנו להציג את מכלול המקורות בפני התלמידים אלא מוצעים גם קטעי מקורות וסרטונים להרחבה על פי ראות המורה בהתאם לצרכי כיתתו, מגבלות השיעור, מסגרת הזמן הנתונה וכו’.
על כל פנים, יחידת לימוד זו יכולה להתמשך לאורך שלושה שיעורים.
פתיחה
דיון: נכתוב את המילה “ניצול” על גבי הלוח, ונשאל-
נחלק לתלמידים גם את ההגדרה המילונית:
נקיים דיון בכיתה על ניצולי השואה, ונשאל-
(תלמידים שמעוניינים יוכלו לשתף בסיפורים אישיים של בני משפחה.)
סרטון:
צפייה בסרטון “רק הגוף זוכר? פרויקט ‘היום שאחרי’ העדות”
נחלק לתלמידים חוברת קצרה הכוללת את השיר – ולקט של מקורות נוספים חשובים המעשירים אותו. כל מורה יכול לבחור לפתוח את הלימוד ע”י קריאת אחד מהמקורות- למשל השיר “מילים” של מאיר ויזלטיר.
לאח מכן נקרא את השיר-
זהו שיר אוטוביוגרפי – המשוררת כבת לניצול שואה מתארת את ההתמודדות של אביה ושלה עם “חווית השואה”. אחד משיריה הראשונים של לאה איני. נכתב בגיל 24. המשוררת חשה שיש לה תפקיד שהוטל על כתפיה על ידי אביה – להעביר את הסיפור הלאה.
בשל אופיו המודרני של השיר ילמד השיר על פי חלוקה לחלקים העוסקים בדמות האב ובדמות הבת. נשאל-
שורות 1-14: תיאור דמות האב והתמודדותו.
שורות 15-16: תיאור דמות הבת- הדוברת והתמודדותה.
חלק א׳: דמות האב
מעיון בחלק זה של השיר עולות המסקנות הבאות:
– הניסיון הבלתי אפשרי וחסר התכלית להתקשרות עם המספר על הזרוע רומזת לחיבור הטוטאלי לעבר. המילה “צלוב” מעלה אסוציאציות למוות. המספר ממשיך לדמם, כלומר למרות שהמלחמה הסתיימה הפצעים הנפשיים טרם הגלידו.
– ההקשבה בדריכות מבטאת את חוסר היכולת שלו להקשיב למציאות המתרחשת בהווה.
– האב זוכר באופן תמידי את העבר. ריבוי הפעלים מתחום התקשורת רומז על כך.
– קיימת אירוניה בשיר – האב חרש, אך, מצד שני, הוא קשוב באופן מתמיד – רומז לכך שההקשבה היא פנימית.
– כיצד התחרש האב? בספרה “ורד הלבנון” מאת לאה איני מפורט האירוע בהרחבה – (עמוד 2 בדפי מקורות לתלמיד- האינפורמציה החוץ-טקסטואלית חשובה להבנת השיר ומאירה אותו.)
– הביטוי “שומע כמחריש” – משמשת כמיטונימיה. האב שותק ביחס להווה וקשוב ביחס לעבר.
– סיוטי האב מרובים. הם באים “בקרונות”. המילה “קרונות” רומזת למשלוחי היהודים להשמדה. בשיר קיימת פעולה הפוכה הקרונות באים אליו.
– פירוט מחנות ההשמדה “דורה, בונה, אושוויץ” בהם שהה האב בזמן המלחמה הופכים לרשימה נוראית שמאחוריהם עומד סבלו – רעב, השפלה, כאב פרידה, וכו’. השמות הקונקרטיים מסייעים בעיצוב המסר הישיר של השיר.
– צרחות האב באופן אירוני רומזות על חיותו. עצם האמירה “שלומי טוב” – רומזת לכך ששלומו כלל לא טוב.
– הכר הרטוב- מבכי או מזיעת חלומות זוועה וסיוטים. מבטאת את חוסר השלווה גם בשעות השינה.
לסיכום חלק זה. ראינו, אם כן, שהאב ניצל באופן פיזי, אך חייו אינם חיים. מבחינה נפשית הוא עדיין שם- במחנות.
חלק ב’: דמות הבת
הבת הדוברת מעמידה את עצמה באופן לא סימטרי לתיאורי האב המפורטים. קיימת ניגודיות ביניהם ומצד שני אנלוגיה. מצד אחד, שניהם בוכים וסובלים ומצד שני האב משמיע את כאבו בעוד הבת סובלת בשקט.
האב מתואר לאורך 14 שורות ואילו הבת מופיעה רק בתי השורות החותמות. חוסר האיזון רומז לתחושה שלה – סבלו של האב חזק יותר מסבלה של הבת.
(דברים דומים אמרה גם בטקס יום השואה משנת 2010 – קישור ברשימת ההעשרה.)
– הבת נותרת לבדה עם בכייה. האב המסויט לא מסוגל להיות קשוב לבכיה של ביתו.
– הבת מבינה שסבלו גדול משלה ולכן היא בוכה בשקט (“בכיי המהלך על בהונות, – מטאפורה”).
משימת ראיון אישית:
נבקש מהתלמידים לחפש אחר אדם ניצול שואה בקרבתם המעוניין לשתף בסיפורו האישי, ולבקש לראיין אותו על עברו ועל סיפור הצלתו מן השואה. חלק משאלות הראיון יעסקו בעבר וחלקן במטרת הזכירה של השואה בעיני הניצול עצמו. בהמשך יציגו התלמידים במליאת הכיתה את תובנותיהם ממפגשים אלה.
העמקה
ניתן להביא בפני התלמידים קטע של הרב אריה הנדלר על משמעות הזיכרון: הקטע מציב את ערך הזכירה כמפתח לבניית הזהות האישית והלאומית שלנו:
בחן את עצמך
כאב השואה הוא דבר בלתי נתפס בשכל האנושי. הטרגדיה הנוראה היא שגם שנים לאחר השואה ממשיכים סיוטיהם של “הניצולים”. מכאן, שחייו של ניצול אינם חיים נורמליים ונמנעת מהם האפשרות לחזור לשגרה. לרוע המזל, הכאב והסבל עוברים גם לדורות הבאים. חשוב שתלמידנו יבינו ויכירו בעוצמת האירוע הטראומטי הזה לפרטים ולכלל באומה.
כעם עלינו לזכור את המלחמה הנוראה ההיא ואסור לאטום אוזנינו מסיפורים אלה. להעשרה בדפים לתלמיד עמ’ 4 – הקטע “שכחה”.
מניסיון, לבני נוער יש רתיעה מעיסוק בנושא זה, דבר המוליד בורות… לכן עלינו כמורים להבין את חשיבות הנחלת הנושא לתלמידנו. בשלב הראשון , מילוי שאלון אישי ע”י התלמידים: בחן את עצמך האם אני מסוגל/ת לענות על כל השאלות הללו בנושא השואה?! האם ישנם דברים נוספים שאיני יודע וברצוני ללמוד?! השאלון ישמש פתח לדיון שיגיע בהמשך. “הראי” שיציב השאלון בפני התלמיד יעזור לו להכיר בהיקף ידיעותיו בנושא השואה.
מכאן יתעורר דיון על מטרת הזכירה בכלל. ניתן לערוך דיון על התמונה בעמוד 6 – הצעה לכרזה – מהי חשיבות זכירת השואה?
רעיונות לתשובות אפשריות:
הזדהות עם הנספים שמתו על עצם היותם יהודים. התכנית היתה השמדת כל העם היהודי.
הכרת ההיסטוריה של עמי . לזכירה יש ערך בבניית הזהות הפרטית והלאומית שלנו – “עם שאין לו עבר, ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל” (מדברי יגאל אלון). חשוב לזכור שהנאצים ניסו לחסל את היהודים באשר הם, לכן כל יהודי מכל מוצא שהוא הוא למעשה מעין “ניצול שואה”…
(כהעשרה בלבד אפשר להביא בפני התלמידות קטע מבלוג שכותבת תלמידה לשעבר. המתארת את התפקיד שנטלה על עצמה – לזכור ולהזכיר לכולנו מה אירע שם. בקטע היא מתארת את מטרות הזכירה.)
סרטון
לסיכום ניתן לצפות בסרט התיעודי “סְפורים” (Numbered)- הסיפור של המספרים על היד. במאים: דנה דורון ואוריאל סיני.
דיון- לאחר הצפייה בסרט, נשאל-
פתחנו את השיעור בדיון על המילה ניצול, והעלינו את השאלה המרכזית בשיר- האם ניצול השואה חייו קרויים חיים? לאחר מכן חילקנו לתלמידים חוברת עם מקורות להעשרת הלימוד, קראנו יחד את שירה של לאה איני ‘ניצול’, וחילקנו את השיר לשני חלקים עיקריים- דמות האב, ודמות הבת. משם המשכנו לדיון והעמקה בכל אחת מהדמויות, תחילה ראינו כיצד את האב, שעל אף שחייו הפיזיים ניצלו, הוא עודנו ממשיך לחיות שם, במחנות. שנית דנו בבת, וראינו כיצד היא סופגת את כאביו של אביה, ונותרת בשקט. סיימנו את השיעור בדיון סביב חשיבות הזיכרון והידע על השואה, בעקבות שאלון בחן את עצמך, ולסיכום ראינו סרטון תיעודי.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא