נשאל את התלמידים למי יצא פעם להתפלל תוך כדי פעולה אחרת: נסיעה, עבודה, הליכה וכדומה? תלמידים שיהיו מוכנים לשתף בחוויית התפילה הזו ומה הם חושבים עליה ישתפו את הכיתה. האם זה פוגע בריכוז ובכוונה? או שדווקא עוזר?

נציג בפני התלמידים תמונות של אנשים מתפללים ברכבת (מפאת זכויות יוצרים אנחנו מנועים להעלות את התמונות לתוך הקובץ עצמו, אך חיפוש מהיר בתמונות באינטרנט יעלה בפניכם אוסף מעניין של תמונות: כתבו במנוע החיפוש את המילים ‘אנשים מתפללים ברכבת’ וחפשו תמונות). נבקש מכל תלמיד לבחור תמונה שמדברת אליו ולבחור נקודת מבט כלשהי שנמצאת בתמונה או שהוא ממציא אותה (האדם המתפלל, התפילין, סידור התפילה, הרכבת, הנוסעים האחרים שברכבת, נהג הרכבת, האשה שלא יכולה להצטרף לתפילה כי אין עזרת נשים וכדומה) ונבקש ממנו לכתוב שיח מנקודת מבטה על המתרחש. במידה והתרגיל מורכב מידי עבור התלמידים, אפשר לתת תרגיל פשוט יותר: לדמיין מה אותה דמות כותבת ביומנה בעקבות חווית התפילה ברכבת. נבקש מתלמידים להקריא את שכתבו.

נקרא עם התלמידים את הכתבה המתארת את המצב הקבוע הזה בו ברכבת יש שלושה מניינים מידי בוקר בדרך אל העבודה.

נשאל את התלמידים מה הם חושבים על התופעה הזו: האם יש בה בעיה הלכתית? האם היא רצויה? מה היתרונות ומה החסרונות שיש בה? חשוב שדיון זה יגע בחבל בשני קצותיו: יעמיד את הבעייתיות וחוסר האידיאל בתפילה כזו אך בה בעת יהיה מלא בהערכה ליכולת להתעקש בתוך סדר יום תובעני לחפש ולמצוא מקום להתפלל בקביעות.

נלמד את המשנה שלנו העוסקת באדם הרוכב על החמור ובקושי שלו להתכוון:

משנה, מסכת ברכות, פרק ד’, משנה ה’
היה רוכב על החמור, ירד.
ואם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו.
ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים.
היה יושב בספינה או בקרון או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים.

הכוונה במשנה זו קשורה לשני מימדים- לכוונת הלב אבל גם לכוונת הגוף לכיוון ירושלים. נשאל את התלמידים האם הם רואים קשר בין שתי הכוונות: האם לעמידת הגוף יש השפעה גם על עמידת הלב? (כמובן אפשר לקחת את הנושא עוד צעד הלאה לרלוונטיות לעמידה שלנו לפני הקב”ה בצורה כזו או אחרת, ומה היא מבטאת ויוצרת לתפילה שלנו)

כעת נעבור לתרגיל גוף: נבקש מכל התלמידים לעמוד ונעמיד אותם בכל פעם בצורה אחרת, כאשר בסוף כל העמדה יצטרכו כל התלמידים לצעוק ביחד טקסט כלשהוא (לאו דווקא קשור לנושא התפילה, לדוגמא: ‘עזרו לי’ או ‘תודה’ או ‘רוצים הפסקה’ וכן הלאה..). נתחיל בהעמדה בה הפנים של כל אחד פונות לקיר כך שכל אחד פונה לכיוון אחר, נמשיך בהעמדה בה חלק מהתלמידים פונים לאותו כיוון, נמשיך בהעמדה בה כל התלמידים פונים לאותו קיר ונסיים בהעמדה בה כל התלמידים פונים למרכז ורואים אלו את אלו. נשאל את התלמידים מה עשתה להם החוויה הזו ומה היו התחושות השונות בכל צעקה משותפת?  ניתן להתבונן הן התחושות הפנימיות שעלו בכל אחד והן במילים שנזרקו לחלל הכיתה ולראות כיצד מנח הגוף השפיע עליהן.

לאחר מכן נלמד את התוספתא המקבילה למשנה, בה יש תיאור איך הפנייה לכיוון ירושלים הופכת את כל עם ישראל להיות ציבור מתפלל אחד לכיוון אחד:

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ג הלכות טו-טז
העומדים בחוצה לארץ מכוונין את לבם כנגד ארץ ישראל, שנאמר: “והתפללו אליך דרך ארצם” (מלכים א ח, מח).
העומדים בארץ ישראל מכוונין את לבם כנגד ירושלם ומתפללין שנאמר: “והתפללו אל ה’ דרך העיר אשר בחרת בה” (שם, מד).
העומדים בירושלם מכוונין את לבם כנגד בית המקדש שנאמר: “והתפללו אל הבית הזה” (דברי הימים ב ו, לב).
העומדים במקדש מכוונין את לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללין שנאמר: “והתפללו אל המקום הזה” (מלכים א ח, לה).
נמצאו עומדין בצפון – פניהם לדרום,
בדרום – פניהם לצפון,
במזרח – פניהם למערב,
במערב – פניהם למזרח.
נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד.

נסביר את פשט המשנה במידת הצורך. המשנה מתארת מעין מעגל בתוך מעגל, כאשר הנקודה הפנימית היא קודש הקודשים. ננסה להרגיש ולדמיין את העצמה שבכך שעם שלם מכוון את פניו ותפילותיו לנקודה אחת. מעניין לראות שהמשנה מדגישה את כיווני התפילה ההפוכים – לכאורה כל אחד מתפלל לכיוון שונה (זה לצפון, וזה לדרום), אך בעומק כולם פונים לאותה הנקודה.

נחבר את הלימוד לתרגיל הגוף הקודם, וננסה להבין כיצד הרגשנו כיחידם וככיתה כאשר כולנו פנינו אל הקיר וכאשר פנינו למרכז? האם תרגיל הגוף פותח משהו בהבנת התוספתא הזו?

נביא לכיתה בלונים וחמרי יצירה מגוונים, ונבקש מכל אחד לנפח בלון ולדמיין שזהו כדור הארץ. נבקש מכל אחד לחשוב כיצד הוא יוצר בעזרת חומרי יצירה שונים ומגוונים  תיאור המספר איך כל יהודי העולם בכל מקום שהם פונים ומתפללים לאותו הכיוון.

התחלנו בשיתוף על מצבים של תפילה תוך כדי תנועה, והתרשמנו מהתמונות והכתבה אודות התפילה בזמן הנסיעה ברכבת. למדנו את המשנה המתארת בדיוק מצב כזה ומורה להכווין את הלב אל קודש הקודשים. התנסנו בתרגיל גוף בו הרגשנו כיצד מצבים וכיוונים שונים משפיעים עלינו, והרחבנו בלימוד התוספתא. סיימנו בתרגיל יצירה המדמה את מפת העולם וכיווני התפילה.

במידה ונותר זמן, ניתן להציע לכיתה לנסות את מה שלמדנו בהקשר הכיתתי – לתת להם לדון ולהחליט על סידור חדש בכיתה (כל השולחנות פונים לכיוון אחד – לאיזה כיוון? או שמא כולם יפנו למרכז הכיתה?) זוהי הזדמנות להשמיע את ההשלכות של כל שינוי שכזה.