ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
הערה למורה: מערך זה אמנם הוא חלק משיעורי ספרות, אך הזיקה שלו לשיעורי מחשבת היא בלתי נמנעת. לכן, נתייחס לנושא זה בקצרה ונשתדל להתמקד בפן התוכני והספרותי של הפיוט.
פתיחה:
נראה סרטון הדמייה לעובר במעי אימו. מעין אולטרא סאונד (אורך: 4:29, ניתן לצפות גם באופן חלקי)
נספר לתלמידים כי לפיוט שנלמד קוראים “ידעתני בטרם תצרני”, ונשאל-
נזמין את התלמידים לשתף זה את זה במליאת הכיתה.
נציג את המשפט הבא:
ד”ר אריאל זינדר טוען כי שירת ימי הביניים עוסקת בלחם ובמים של החיים. כלומר, בדברים הפשוטים והבסיסיים שמניעים את כולנו. במקרה של פיוט זה – זו התלות המוחלטת שלנו בה’ וחוסר היכולת להתקיים ללא נוכחותו בחיינו.(מבוסס על הרצאתו של ד”ר אריאל זינדר בכנס מורי חמ”ד תמוז תשע”ה בבניני האומה ירושלים)
(בכיתות בהם זה מתאים אפשר לעסוק בשאלה – האם ישנם דברים נוספים שאין לנו יכולת אמיתית להתקיים בלעדיהם? אנו רוצים לכוון את תלמידינו שיגיעו למסקנה שא”א ללא נוכחות של ה’ בעולם.)
נקדים ונאמר, כי השאלה שעליה עונה הפיוט שנלמד היא- האם יש באמת לנו אפשרות להתקיים לולא נוכחות ה’ בחיינו?
נקרא את הפיוט-
נסביר בקצרה מילים קשות.
נלמד את תוכן הפיוט בית בית:
בית א’:
הבית מבוסס על פסוק מירמיה:
הדובר-הפיטן בשיר מתאר את מערך הכוחות שלו מול הקב”ה- הדובר פונה אל ה’ בלשון נוכח – דבר שמגביר את תחושת הקרבה ביניהם. ‘אתה הקב”ה מכיר אותי עוד בטרם יצרת אותי (רש”י מפרש “יצרת” מלשון צורה)– עוד לפני שנתת לי צורה , עוד לפני שהפכתי לחומר, לעובר במעי אימי- אתה כבר הכרת אותי. עד כאן בלשון עבר.
בצלע ב’ עובר הדובר ללשון הווה: ומאז שנוצרתי – מזמן שנפחת בי נשמה, אתה נוצר – שומר אותי.
קיים כאן צימוד שלם: ” תִּצְּרֵנִי” –” תִּצְּרֵנִי”. קישוט ימי-בינימי המדגיש את הקשר בין היצירה הראשונית לבין השמירה התמידית. כלומר, הקשר בין הנברא לבורא הוא קבוע וקרוב.
בתים ב –ג’:
הדובר מציג בבתים ב’ וג’ ארבע סיטואציות היפותטיות של קושי בהתמודדות בים החיים. ארבעת הסיטואציות מנוסחות באופן של שאלות רטוריות. אמצעי ידוע בשירת ריה”ל. בכל השאלות בולטת הניגודיות.
בדומה לכך ניתן להביא את המופיע בבראשית רבה, י: “א”ר סימון אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל, הה”ד (איוב לח’) “הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ” וגו’, (משטרו) לשון שוטר “. (כלומר: העולם מתנהל ע”פ חוקים שקבע הקב”ה שהוא ה”שוטר” של העולם – מנהל את משטרו בעולם ואין התנהלות מתוך מקריות או אנרכיה ח”ו)
לסיכום הבית: אם נעיין בכל השאלות המופיעות בשיר נראה כי בולטת בהן הניגודיות. השאלות הללו חסרות ערך כי התשובה עליהן ברורה. אם לא תחמול, תשמור ותאהב אותי לא אוכל להתקיים! השמירה התמידית של הקב”ה, האהבה שלו כלפינו היא מחויבת המציאות, אחרת לא נוכל להתקיים בעולם. המסקנה היא שאנו תלויים בה’ באופן מוחלט.
הפעלה:
ניתן לחלק לתלמידים דף ועליו משורטטים על 3 מעגלים – זה בתוך זה. (כללי – לאומי ואישי)
במעגל החיצוני -לבקש מהם להציע אירועים בעולם כלליים – אוניברסליים שבהם רואים את “יד ה'” ואת התלות שלנו בו – למשל – יכולת נשימה בגופינו ובגוף בע”ח, מחזור הדם בגופינו, מחזור המים, התפתחות האנושות וכד’.
מעגל השני – הלאומי יעלו התלמידים אירועים היסטוריים לאומיים של עמ”י שהם ניתן היה לראות את הכוונת יד ה’ ואת שליטתו בעולם – למשל- הצלתו של אברהם אבינו ראש האומה, מכבשן האש, נס פורים –שהביא להצלת עמ”י שעמד בפני כליה וכן תהליכי אתחלתא דגאולה שאנו רואים בדורות האחרונים.
וכדי שהתלמידים יחפשו את החיבור שלהם לתלות שלנו בה’: במעגל השלישי – התלמידים יחשבו על אירועים אישיים שבהם ניתן היה ניתן לראות בבירור את המעורבות האלוקית ואת התלות שלנו בו.
נבקש מהתלמידים לשתף במה שליקטו במעגלים החיצוניים ומי שירצה ישתף גם במעגל האישי-הפנימי. (כדאי למורה המלמד בכיתה לחשוב מראש על סיטואציה – אישית אך לא מדי… שיוכל לשתף בה את התלמידים, הדבר יצור פתיחות וזרז לשיתוף)
בית ד’:
לדרוש – לבקש, לחפש. ה’ אני מחפש אותך ורוצה להתקרב אליך, ומבקש שתהיה לי עת רצון ותענה לבקשה – לתפילה שלי ותתקרב ותשמור עלי. בבית זה הדובר הוא האקטיבי.
בצלע השנייה הדובר מבקש שה’ יגן עליו או יעטר את ראשו ברצון ה’. המילה “צינה” פרושה מגן ושריון וכמו שהוא מגן ושומר על האדם כך הרצון של ה’ ועבודת ה’ תקיף ותגונן עליו. המשמעות המטאפורית של ביטוי זה היא שהדובר כל כך אוהב את ה’ והוא לוקח את רצון ה’ (המצוות) ו”מניח על ראשו כמו כתר” – דבר שמביע חשיבות וערך.
שיבוץ: “כי אתה, תברך צדיק: ה’-כצינה, רצון תעטרנו.” (תהילים ה’, יג’)
בית ה’:
הקימני- פועל שמבליט את חלקו של הקב”ה במערכת היחסים הזו. ההתקרבות אל ה’ – מצריכה פעולה של התעוררות מצידי אך ה’ הוא המפעיל אותי. רעיון העולה כאן הוא שאני וה’ שותפים יחד בעניין ההתקרבות זה אל זה.
[רעב”א בפירושו על הפס’ בתהילים ה’, יג מפרש:…”וי”א תעטרנו -מהבנין הקל, כמו עוטרים אל דוד. והנכון שהוא מבנין הנוסף על דרך: יעשרנו המלך, שהוא יעשרנו והוא יוצא לשנים פעולים והפעול באמת הוא רצון, כי הקב”ה מעטיר רצון את הצדיק הרי שהצדיק פעול במקצת מאת הקב”ה, שהוא עטור מן הרצון, אך את הרצון הוא פעול לבדו באמת.]
בבית זה נמצא שיאו של השיר. הפייטן מבקש לתאר לנו את ההתמסרות המוחלטת שלו לקב”ה. אך המיוחד כאן שיש בינו לבין ה’ לא רק קשר כי אם גם דמיון!
רעיון דומה לבקשה לקרבה אלוקית מופיע בשירו של אמיר גלבוע:
הדובר חש שה’ מלווה אותו בכל דרכי חייו, בשמחה ובעצב. הדובר רוצה לחוש את הקרבה התמידית של הבורא ומסתבר שעצם הרצון להתקרב יוצר את הקרבה ביננו.
מבנה הפיוט:
בית א’- פתיחה
בית ב’ – ג’ קומפליקציה – מובע ע”י שאלות רטוריות
בית ד’ מפנה
בית ה’ שיא
הפייטן מציג את הנוכחות של ה’ בחייו ואת ההבנה שאדם לא יכול להתנהל בעולם ללא עזרה אלוקית. בסיום ההבנה הזו מניעה אותו לפעולה – לחפש את ה’ ולהתפלל אליו.
סוג השיר:
זהו שיר קודש שמשמש כפיוט רשות ל”ברכו” – בתפילת שחרית של שבת לפני ברכות קריאת שמע.
רשות: פיוטי הרשות נקראים כך, משום שמעיקרם הם שירי רשות- נטילת רשות לפני תפילה מקהל המתפללים. בפיוטים מסוג זה נוטל החזן רשות מן הציבור לשמש שלוחם לפני הקב”ה. פיוטי רשות רבים נכתבו בימי הביניים בספרד. פיוטים אלו הם לרוב יצירות קצרות ותמציתיות ברמה פיוטית גבוהה והם משמשים לרוב פתיחה לתפילות מסוימות. למשל: רשות לנשמת, רשות לברכו, רשות לקדיש ועוד.
(סיום השיר רומז על תפקידו – ניתן לזהות זאת ע”פ השרשור ” וְאֶת שִׁמְךָ לְבָרֵךְ עוֹרֲרֵנִי” ומיד: “ברכו את ה’ המבורך”.)
מומלץ לקיים פעילות זו במרחב אחר. בפעילות זו יש לחלק לתלמידים חוטים מסוגים שונים (צמר, סריגה, תפירה, ניילון, ברזל, תיל…) ולבקש מהם לקרוא שוב את השיר, וליצור בעזרת החוטים יצירה שתביע את הקשר של הדובר בשיר עם הקב”ה כפי שהם מבינים אותו. גם בחירת החוטים וגם האופן בו הם מסדרים/ קושרים/ מלפפים וכד’ אותם, תבטא את הרעיונות של התלמידים. בכיתות בהן הדבר מתאים, אפשר גם להציע לתלמידים ליצור את הקשר שלהם עם הקב”ה.
בזמן עבודת התלמידים ניתן להשמיע שירים שעוסקים בקשר התלותי של האדם בה’. למשל: ישנו ביצוע חדש לשיר “אני העבד” שכתב עוזי חיטמן.
וכן שירו של שלומי שבת – אין עוד מלבדו
ניתן להביא בפני התלמידים את הקטע המוכר הבא:
פתחנו את השיעור בצפייה בסרטון של עובר במעי אימו ושאלנו על הקשר בין האדם לבין מי שמכיר אותו עוד בטרם נולד. לאחר מכן עשינו הקדמה קצרה ללימוד הפיוט- ראינו כי שירת ימי הביניים עוסקת בלחם ובמים שבחיים, והוספנו שהפיוט עוסק בנוכחות האלוקית בחיי האדם. משם יצאנו לקריאת השיר, תחילה למדנו בית בית, דנו במשמעות, ובתלות המוחלטת באלוקים, ועסקנו בניגודים, שיבוצים וצימודים הקיימים בשיר. שנית ראינו את מבנה השיר, וסיימנו בזיהוי סוג השיר. את השיעור חתמנו בפעילות של חוטים דרכה ביטאו התלמידים את הקשר בין הדובר בשיר לאלוקים ו/או בקריאת קטע קריאה.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא