ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נקרין סרטון על נתינה.
נשאל:
נערוך הטרמה לסיפור, ונספר בקצרה מידע ריאליסטי הקיים בסיפור:
החוזה מלובלין – רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, המכונה החוזה מלובלין 1745- 1815) היה תלמידו הקרוב של רבי אלימלך מליז’נסק, מחשובי האדמו”רים בפולין בשלהי המאה ה18. שהעניק לו לפני מותו את יכולת הראייה שלו ומאז נודע כבעל ראיה רוחנית ועל כן נקרא “החוזה”. היה גם בחצר רבי המגיד ממעזריטש, והיו לו קשרים אף עם רבי לוי יצחק מברדיצ’ב. לאחר פטירת רבי אלימלך הוא נעשה לבכיר מנהיגי החסידות בגליציה ופולין למשך 30 שנה.
פתקה – קוויטל (או “פתקא”) הוא פתק שעליו רשומים שמות אנשים יחד עם שמות אמותיהם, ולרוב כולל אף בקשות ומשאלות. הפתק מוגש על פי מנהג החסידים, לאדמו”ר, המעיין בו ומברך את המגיש חסידים מאמינים שביכולת האדמו”ר לקרוא בתוך הקוויטל את צורכיהם הגשמיים והרוחניים של המופיעים בו, ולהמשיך משמים את הברכה הנדרשת למבקש, בזכותו ובזכות אבותיו. סיפורים רבים מתהלכים בקרב חסידים אודות כוחו של הצדיק לפעול ישועות בדרך זו.
נסיעה לרבי – מנהג הנסיעה לרבי החל כבר בזמנו של הבעל שם טוב, בדור הראשון של התייסדות תנועת החסידות,.הנסיעה לרבי נועדה לחזק את הקשר הפנימי והנפשי בין החסיד אל הרבי והיא אחת מדרכי ההתקשרות אליו .החסידים מתייחסים אל הנסיעה לרבי כאל מצוות עליה לרגל ומשתדלים להגיע לבקר אצל הרבי לפחות פעם בשנה, על מנת לשאוב כוחות וחיות לעבודת ה’ במשך השנה כולה.
כעת נעבור לקריאת הסיפור.
נאסוף רשמים חופשיים מהסיפור, ולאחר מכן נבקש מהתלמידים לחלק את הסיפור לשלושה חלקים. נשים לב שכל חלק מתרחש במרחב שונה:
(היעד שלהם היה החוזה, בית של צדיק מקום רוחני ונעלה. החוזה מחזיר אותם אל בעל העגלה ואל ההמון הפשוט שבשוק, להשיג ערך רוחני דווקא שם. יש בכך ביטוי לאחד מיסודות התפיסה החסידית המעלה את ערכו של האיש הפשוט ויכולה להציב לדוגמה את עבודת ה’ האמיתית שלו.)
(נראה שהיא יוצרת “השהיה”, מימד של מתח וניגודיות, וגילוי מדורג של בעל העגלה ושל המסר שמתגלה דרכו. הקורא עובר את מסע הגילוי יחד עם החסידים. יחד איתם הוא מנסה לפתח את המבט הפנימי בעקבות החוזה בעל הראייה הפנימית)
אפיון דמויות:
התלמידים יקבלו דף עם הדמויות (מצ”ב) ויכתבו ליד כל אחת את מאפייניה והדגמה מן הסיפור בקצרה. אפשר לתת כעבודה עצמית שלאחריה איסוף.
החוזה: מכונה מספר פעמים “הרב הקדוש”.
יכולת ראייה עמוקה של מהות ופנימיות האדם גם כשלא נוכח לפניו.
בעל ענווה וגישה חינוכית- שולח את החסידים לגלות את האמת ולהגיע לתובנות רוחניות.
החסידים: קשורים זה לזה, מכונים ‘רעים’.
שופטים לפי מה שהתגלה לעיניהם בנסיעה באופן חיצוני – מתפלאים על דברי רבם.
מאמינים ברבם – נקראים חסידים, משקיעים בחיפוש – רוצים ללמוד ולהבין.
פתוחים לשינוי המבט על העגלון – לומדים ומקבלים את המסר.
העגלון: הכתיבה על דמותו של העגלון תהיה מחולקת לשלושה חלקי הסיפור – מה לומדים עליו בכל שלב. החלוקה תמחיש את השינוי שעוברים החסידים בעמדתם/שיפוטם כלפיו.
חלק 1, העיסוק שלו משייך אותו למעמד נמוך. נמצא הרבה בדרך, בא במגע עם הרבה אנשים.
מעוניין בברכת הרב – שולח לו פתקה. נעזר בחסידים (גם בעמדה של מקבל), בעיני החסידים “היה אדם פשוט מאוד”.
חלק 2, החוזה אומר עליו: “מאוד מאוד מאיר שמו של האיש הזה, מה הוא האיש הלזה?” “אולי כרגע נפשו מאירה” –נמצא ברגע של התעלות גדולה וגילוי מהותו הפנימית.
חלק 3, “מרקד ומפזז ושמח מקול הכלי זמר” – קונוטציה מקראית לדוד המלך המפזז ומכרכר בעת העלאת ארון ה’ לעיר דוד. דרך הדיון בין מיכל לדוד לאחר העלאת ארון ה’ ניתן ללמוד שדוד המלך שם את כבוד המלכות וכבוד ישראל לפני כבודו. תכונה שמתבטאת באופן דומה גם כאן אצל בעל העגלה.
משתף בסיפורו: מעשי, מסתפק ב’מעט שמחה’, רגיש לזולת, אמפתי “התחמץ ליבי בקרבי מאוד וליבי היה מרה לי”, נתינה במסירות נפש – תשומת לב וגילוי יוזמה (בניגוד לשאר החברה!), הכרעה מוסרית לטובת החתונה וקיום בית בישראל.
השפעת מעשיו במישור האישי (השמחה) והרוחני – כללי (מונע הרס בית, גורם להתעלות הזוג והחסידים).
“מה גדולה כח מצווה אחת להאיר את נפשו של אדם אם יעשנה בשלימות” – עשה מצוה בשלמות ובמסירות.
(חתן וכלה: מעמד נמוך, יתמות, עגמת נפש, מחלוקת וסכנת פירוד ובושה. סוף טוב בזכות העגלון: מזל ושמחה).
השם המאיר- העמקה במשמעויות והמסרים של הסיפור:
נבקש מהתלמידים להביא תמונה או סרטון של דמות (קרובה או רחוקה), שבעיניהם היא סמל לנתינה. כל תלמיד יכתוב הסבר למה בחר בדמות זו ומה בנתינה שלה מהווה השראה ודוגמה בעיניו. מעניין יהיה לשים לב אילו סוגים של נתינה בחרו התלמידים.
שמו של בעל העגלה מאיר מהשמחה שחש בעקבות הנתינה למען קיום בית בישראל. החיבור לשמחה במדרגת הכלל והנתינה מעצמו בשביל אחר, מבטאים מקום עמוק ופנימי באישיותו. אפשר לחוש כיצד בעל העגלה מתעלה בעצמו ממעשהו, אפילו יותר מהחתן והכלה שעסוקים בעניינים פרטיים יותר השייכים לטלית ולתנאים…
ישנה אנלוגיה ניגודית בין החסידים בסיפור שמיצגים את המעלה הפרטית של עובד ה’, לבין העגלון שמייצג את המעלה של אהבת ישראל והשייכות לכלל. אולי אפשר לומר שהחוזה שולח את חסידיו למצוא ‘איזון’ בין האור הפרטי לאור של השייכות לכלל. הניגוד בין חיפוש הדבקות המתמדת של החסידים מול “אולי כרגע נפשו מאירה” של בעל העגלה מראה, שמסירות הנפש אינה נחלת היום-יום מצד אחד. אבל מנכיח את השורש הפנימי שמתגלה ברגעים הללו של היציאה מהפרטיות.
כדאי להדגיש בדיון זה שנתינה במסירות נפש לרוב היא לא מעשה יום-יומי. פעמים רבות נראה שכמו בסיפור אנשים פשוטים שביום-יום עסוקים בעצמם, ובעצמם גם נעזרים (גם העגלון נעזר בחסידים) ברגעים מסוימים מתגלים בגדלותם ובמסירות נפשם לאחר. ברמה הלאומית ניתן לראות דוגמאות רבות לכך שאזרחים פשוטים הופכים לגיבורי האומה ברגעי מלחמה/קושי/ משבר… ונראה שזו העדות הכי מוחשית לכך שהנתינה והחיבור לזולתנו היא פנימית ומהותית לנו “שלושה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים” (יבמות ע”ח) ולכן שמותינו מאירים ברגעים אלו.
נביא לתלמידים את דברי המדרש בלי שלוש המילים האחרונות.
[מעניין שהמדרש נאמר על ידי ר’ מאיר. מתחבר לשם המאיר…].
כל תלמיד מקבל פתק עם שם של חבר מהכיתה. עליו לכתוב על פתק נוסף ‘קוויטל מאיר’ – תיאור מקרה/מצב שבו האירה נתינה של החבר או תכונה באישיותו. מערבבים את ה’קוויטלאך’ ומחלקים מחדש באופן שכל אחד מקבל פתק עם תיאור ואינו יודע על מי נכתב. כעת ייערך סבב ובו כל אחד יקרא את ה’קוויטל’ וינסה לנחש (עד שלושה ניחושים) על מי נכתב. אין להיעזר בחברים.
*ווריאציה נוספת למשחק התלויה בבשלות התלמידים: כל תלמיד יכתוב על עצמו (בעילום שם) את ה’קוויטל המאיר’ (=משהו שעשיתי וגרם טוב לאחרים/האיר בי תכונה מסויימת), וחבריו יצטרכו לנחש כנ”ל על מי נכתב.
עיבוד: המשחק מזמן התייחסות לכמה דברים:
בכיתות שהשיח מאפשר זאת, כדאי לבקש להדגים מתי התכונה הזו מאירה/האירה במיוחד אצל החבר.
נבקש מהתלמידים להעלות רעיונות מעשיים לנתינה שהיא יום-יומית (טוב לכוון את העשייה שתתרחש בתוך בית הספר. כך אפשר להיתרם, לעקוב, לסייע ולחזק), ולמבצע נתינה חד-פעמי שיערכו ככיתה.
פתחנו את השיעור בצפייה בסרטון קצר העוסק בשרשרת הנתינה. לאחר מכן ערכנו הטרמה לסיפור וסיפרנו על היסודות הריאליסטיים בסיפור- החוזה מלובלין, פתקה ומנהג הנסיעה לרבי. משם יצאנו לקריאת הסיפור ולהבנת מבנה הסיפור ונקודת המבט של החסידים ממנה הסיפור מסופר, ואיזו חווית קריאה זה מייצר. לאחר מכן העמקנו בסיפור, תחילה דרך אפיון הדמויות והתמורה שהן עוברות במהלך הסיפור, ושנית דרך עיסוק במונח “שם”- לימוד הגמרא בנושא, והבנה כיצד שם יכול להאיר. סיימנו בשיחה על מעשים שונים של נתינה- משחק דיבור על נתינה שנעשתה בין התלמידים ו/או רעיונות על נתינה יומיומית שניתן לעשות, כיחידים וככיתה.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא