הקדמה למורה:

סיפור זה יכול להילמד כחלק מיחידת נושא שתעסוק ביחס לשונה. ביחידה זו ניתן לכלול יצירות כגון:

1. הספר “פלא” / ר”ג פלאסיו.
2. הספר “העזרה”  / סטוקט קתרין.
3. הספר “אל תיגע בזמיר” / לי הרפר.
4. השיר “נקמת הילד המגמגם” / רוני סומק.
5. הסיפורים הקצרים “שברירים”  ו – “איש התוכחה”  /  דבורה בארון. ועוד.

על הסופר יעקב שטיינברג:  נולד ברוסיה. קיבל חינוך עברי מסורתי. חי בשנים  1491 – 1881 . עלה לארץ-ישראל בשנת 1914 והשתתף ב”הפועל הצעיר” וב”מולדת”. השתתף בעיתונות עברית ואידית וכתב שירים ומחזות ביידיש. כתב ב”דבר” והיה מעורכי “מאזניים”. עזב לברלין וחזר ארצה ב- 1925. נפטר בתל-אביב בשנת 1947.

משמעות כותרת הסיפור: “העיוורת” – עיוורון, מגבלה, פגם. כדאי לפתוח את לימוד היצירה בהצגת הכותרת. ולערוך עם התלמידים סיעור מוחין על משמעותה ועל הרגשות שהיא מעוררת.

רקע לעלילה: העיירה היהודית במזרח אירופה. יהודים חיו יחד בבתים קטנים וצפופים. שידוך היה דרך הנישואים המקובל. בכל עיירה יש מוהל, קברן, רב, שוחט ושדכן.

תקציר העלילה: מעשה בנערה עיוורת בשם חנה, שנישאה בעל-כורחה לר’ ישראל לאחר שאמה הוליכה אותה שולל בפרטים על דמותו: גילו ועיסוקו המקצועי. הנערה מגלה לבסוף את זהותו האמיתית: בעלה אינו אלא קברן, שקבר את הבת שילדה לו וביתם עומד בתוך בית-קברות.

הערך להפנמה: אדם נברא בצלם. גם השונה בחברה זכאי ליחס מכבד וראוי. הסופר מעביר ביקורת חברתית נוקבת על היחס לחלש ולשונה. באמצעות הסיפור נבחן את יחסנו לאחר ולשונה. הערך העולה מהיצירה הוא כבוד האדם באשר הוא וזהירות מלהתייחס לאנשים בסביבתנו כ”שקופים”.

סוג הסיפור: זהו סיפור פואנטה. כתוב במתכונת סיפורי המתח המבוססים על פואנטה מפנה בסוף הסיפור משמשת שיא, מתירה את הסבך, מפרקת את המתח ומעניקה לסיפור משמעות חדשה.  בסיפור “העיוורת”, הפואנטה חושפת את האמת על דמותו של הבעל ישראל ועל מצבה של הגיבורה, חנה. הפואנטה בסיום מנוסחת באופן קצר, ברור שאינו משתמע לשתי פנים הדוחף את הקורא לשוב ולקרוא שנית את הסיפור בכדי להבחין ברמזים המוקדמים שהוטמנו בו. קורא מיומן יבחין בהם כבר בקריאה ראשונה.

“העיוורת” הוא סיפור חידה. יש בו התרחשויות בלתי-מובנות היוצרות בעיה שדרוש לה פתרון. הסיפור טעון מאוד מבחינה רגשית – נושא הסיפור, ודרכי העיצוב ייצרו אוירה דחוסה של מתח ומסתורין.

פתיחה

נתבונן בכותרת הסיפור- “העיוורת”, ונשאל-

• אלו תחושות עולות בכם למקרה שם זה?
• האם עיוורון זהו מצב פיזי או נפשי?

אופן הלימוד בכיתה:

אין לחלק את כל חלקי הסיפור בבת אחת! הכיתה לומדת את הסיפור באופן של מעין סיפור בלשי. בתחילת שיעור  קוראים יחד פרק מן הסיפור, מנתחים את המשמעויות העולות מתוכן הפרק. מתייחסים – לדרכי עיצוב הדמויות, למוטיבים, לרמזים הטמונים בטקסט ובעיקר מעלים שאלות רבות המטרידות את גיבורת הסיפור ואותנו הקוראים.  בהחלט ניתן לומר שלא רק חנה הגיבורה היא עיוורת אלא גם אנו. בזמן הלימוד אנו ננסה להפנות את תשומת ליבם לרגשות ומחשבות של העיוורת.–להתרחשויות משמעותיות, למילים החוזרות על עצמן, ליחס החברה אל הגיבורה וכו’. אנו מעלים השערות הקשורות למקצוע הבעל ולפשר התנהגותו האטומה וחסרת הרגשות. קריאה באופן  כזה מכונה “קריאה חתרנית” – נסיון לחפש לעומקו של הטקסט ולא להסתפק בהבנת התוכן בלבד. מה מנסה לומר לנו הסופר באמצעות הסיפור.

אקספוזיציה: בתחילת הלימוד נתייחס באופן מפורט אל האקספוזיציה. ונחפש את מרכיבי זמר”ת: זמן, מקום, רקע תיאור.

הפסקה הראשונה מציגה סיטואציה של דיאלוג בין אם לבת. האם “מודיעה” לביתה עם מי היא עומדת להינשא. ניתן לבנות פרופיל לבעל ע”פ תיאורי האם ( אפשר לתת לתלמידים למלא באופן עצמי): גיל, מצב משפחתי, מקום מגורים, מעמד כלכלי (ניתן להסיק מבין השורות), עיסוק. התנהגות האם מעוררת חשד – במילים שהיא משתמשת ובשפת הגוף שלה. הגיבורה מוצגת כמישהי שלא אוהבת שמשקרים לה, היא אמנם פסיבית בהחלטה האם להסכים לנישואים אלה או לא, אך מצד שני אנו מבחינים שהעיוורת לא מרוצה באופן מוחלט מהצעת השידוכין.

בפסקה  הבאה – פיסקה המתארת את ליל הכלולות. (הסופר משתמש בטכניקת כיווץ הזמן ומדלג על טקס החופה– הציעו לתלמידים לשער, מהי הסיבה לכך?) זהו לילה של ניפוץ. העיוורת – כלה צעירה נותרת לבדה ומגלה באמצעות שימוש בחושיה החדשים מיהו בעלה… ניתן ליצור השוואה בין פרופיל הבעל שהציגה אימה, לבין מה שהיא מגלה. שוב כדאי להשתמש באותם תבחינים (גיל, מעמד כלכלי, מקצוע).

בהמשך הלימוד המורה יתיחס, כאמור, לכל פרק בנפרד.

נשאל–

• מי העיוור ביצירה?
• על מי היצירה מעבירה ביקורת?

הסיפור מרגש, מותח ומלא במסתורין. השאלות הרבות שהועלו נענות בשורה האחרונה עם הגילוי המפתיע כי ביתה ניצב בסמוך לבית הקברות וכי בעלה הוא קברן. לאורך כל  הלמידה וניתוח הפרקים אנו מגלים וחוזרים כמו “מנטרה” שוב ושוב על העניין- מתואר בסיפור יחס משפיל ומזלזל של החברה הסובבת לחנה העיוורת. החברה תופסת אותה לא רק כעיוורת אלא גם כפגומה ומוגבלת שכלית. קיימת כאן, למעשה, ביקורת ספרותית נוקבת –העיוור בעיניו אינו פגום בשכלו! את אור היום אמנם הוא אינו רואה, אך הוא מצליח להבחין בדקויות של יחס כלפיו. הביקורת בסיפור נוקבת והיא מופנית לכלל הדמויות הבאות עימה במגע:

• אמה של העיוורת – הלהוטה לחתנה ולצורך כך אינה בוחלת בשקרים. בשפת הגוף שלה היא משדרת חוסר שמחה והתרגשות מן החתונה, והיא אף מדחיקה את חששותיה של העיוורת ע”י הסרת ידה (המחפשת תמיכה ויציבות) מן השולחן.
• המיילדת הזקנה – חושבת כי העיוורת מוגבלת בשכלה ולכן ממהרת לקחת ממנה את התינוקת לבל תחנוק אותה.
• בעלה – רבי ישראל- הנרדם כבר בערב הראשון לנישואיהם ואינו ער לצרכים ולרצונות שלה. בהמשך הוא מתייחס אליה כמוגבלת שאינה יכולה ללגום מכוס התה בכוחות עצמה. הוא מתעלם ודוחה את התעניינותה במתרחש מסביב ביתם. ומתעלם משאלותיה ונסיונותיה לחיזוק הקשר. שיא אטימותו מובלטת בלילה האחרון לחיי ביתם כאשר הוא נם את שנתו ונחרתו ממלאת את כל הבית בעוד ביתו הקטנה מתקשה בנשימתה ונחרת נשימותיה הכבדות האחרונות נשמעת אף היא. הניגודיות הזו בין הנחרות מעצימה את אטימות הבעל. כיצד הוא מסוגל לישון בשעה כל כך גורלית?

בסיום אנו מבינים כי הבעל הוא קברן . הוא לקח את גופת הבת המתה וקבר אותה ללא ידיעת אשתו. בייחוד מתבלטת אטימותו לאור העובדה שהיא חוזרת על המשפט האירוני “יבוא נא הקברן, את התינוקת לא אתן לו, יבוא נא…”–היש עיוור יותר מזה?

החברה היא העיוורת האמיתית בסיפור.  הביקורת החברתית, מופנית בעצם גם אלינו. אל לנו להיות עיוורים לצורכיהם ולרגשותיהם של המוגבלים פיזית בחברה. בסיפור “העיוורת” החברה לא מכירה ברצונות, בצרכים ובחששות של העיוורת ובוחרת להתעלם להם. נקודה זו תובלט לאורך לימוד הסיפור ע”י הבלטת התנהגות דמויות המשנה. הדמויות הסובבות את הגיבורה מאופיינים בדרך עקיפה ע”י התנהגותם ויחסם לעיוורת. המסר שיעלה הוא שהיחס הראוי שיש להעניק לאנשים אלו שלא זכו למאור עיניים , יש להעניק להם יחס של מאור פנים…

בסיפור המצורף הודגשו התיאורים הקשורים לביקורת החברתית.

נקודות נוספות שיש להתייחס אליהן במהלך הלימוד:

• דרכי אפיון הדמות של חנה.
• דמות הבעל. תיאור חיצוני: ע”פ האם (שקרי) וע”פ חוש המישוש והשמיעה של העיוורת (אמת) אפשר לערוך טבלת השואה לתיאור דמותו. מעין תעודת זהות שנבנית לו בכל תיאור. התבחינים להשוואה: גיל, מקצוע, מעמד חברתי כלכלי, מצב משפחתי, מקום מגורים.
• תיאור פנימי: דרכי אפיון עקיפות. תיאור התנהגות ומעשים, יחס לאשתו, אפיון ע”י הנהימות, אפון ע”י תוכן דבריו, אפיון ע”י הבית ומיקומו, שאלות / תהיות ומחשבות של חנה הגיבורה. ניתן לסמן גם אותם על טקסט הסיפור.
• רמזים מטרימים (מוקדמים) כדאי לסמן בקריאה החוזרת את הרמזים המטרימים שכעת עולים וצפים לאחר שנגלתה האמת בסיום. בקריאה חוזרת של היצירה, ניתן לסמן אותם על טקסט הסיפור.
• מוטיבים בסיפור: מוטיב הדפיקות, מוטיב העיוורון.
• נקודות תצפית. הסיפור מתואר בצמידות לנקודת מבטה של חנה. לו יתואר שהסיפור היה נכתב מנק’ מבטו ל הבעל, מה היו התיאורים? מה היינו מרויחים? מה היינו מפסידים.
• בספרות מבחינים בשלושה סוגי מספרים:, מספר גיבור, מספר “עד” ומספר “כל יודע”. בסיפורנו המספר הוא “כל יודע”, אבל לא “כל מוסר”…

הסיפור מעביר לנו מסר מאד ברור על פיו אל לנו להתייחס את הנחות והחלש בחברה באופן מזלזל ופוגעני. בעבר התייחסו אל ה”פגומים בחברה” כאל אנשים נחותים גם מבחינה שכלית, דבר שגרר יחס משפיל (במקרה של סיפורנו: נישואים לאדם זקן, קר ואטום). ניתן לראות שכל מי שבא במגע עם חנה מזלזל ולא מעריך את הבנתה ושכלה. החל מאימה וכלה בבעלה ובמיילדת הזקנה.

אפשר להציג לתלמידים את המקורות הבאים:

רבי עקיבא אומר: … הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר “כי בצלם אלוהים, עשה את האדם” (בראשית ט, ו). משנה, מסכת אבות, פרק ג, משנה יד)

ר’ יהושע בן לוי אומר “בשעה שאדם הולך בדרך, סיעה של מלאכים מהלכין לפניו ומכריזין ואומרין: תנו מקום לאיקונין (דמות) של הקדוש ברוך הוא.”

הוּא (בן עזאי) הָיָה אוֹמֵר: אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר; שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם. (משנה, מסכת אבות, פרק ד’ משנה ג’)

• כיצד מקורות אלה מתחברים לסיפורנו וליחס לחנה העיוורת?

• אהכנת פוסטרים
• בסרטון

פתחנו את הסיפור בהתבוננות בכותרת הסיפור “העיוורת”- אלו אסוציאציות עולות אצלנו למשמע כותרת זו? משם יצאנו לקריאת הסיפור שלב אחר שלב, כמו סיפור מתח, שהקלפים בו נגלים לא לאט. ראינו כי מלבד חנה שהיא עיוורת מלידה, גם החברה היא עיוורת לקשיים של הזולת, והסיפור מותח ביקורת על אמה של חנה, המיילדת, ובעלה, ולמעשה החברה כולה שעיוורת ולא רואה את הזולת. סיימנו את הלימוד בהכנת פוסטרים העוסקים בנושא היחס לשונה ו/או בצפייה בסרטון על אביחי שלי- בחור עיוור שזכה בחידון התנ”ך וכיום הוא סוכן בורסה.