נפתח ונספר סיפור על אדם שאירח בביתו אורח למשך יום אחד, וכיבד אותו על הצד הטוב ביותר. לפני שחזר האורח לביתו ליווה אותו המארח, ותוך כדי כך הוא התחיל להתכונן לארוח של אורח אחר…

• מה דעתכם על כך?
• מה התנהגותו יכלה לגרום לאורח הראשון להרגיש?

נכתוב על הלוח את דברי התלמידים, ונחזור לכך בהמשך.

נפתח את הסידור, ונראה את סדר ההבדלה בפנים. נשים לב לתוכן הפסוקים שנאמרים בהבדלה: בהבדלה האשכנזית  מתחילים בבטחון בה’ ‘אבטח ולא אפחד’ ובפסוקי ישועה, ובהבדלה הספרדית עוסקים בהצלחה במעשה ידינו. נחזור ונתבונן בכך בהמשך השיעור.

נחלק דף הלכות ונלמד אותו בחברותות.

בסוף הדף מצורפת טבלה אותה יתבקשו התלמידים למלא. הטבלה מכילה פעולות שונות שנעשות בהבדלה, והתלמידים יתבקשו להוסיף את טעמה של כל פעולה ע”פ דף ההלכות.

לאחר מכן נרחיב מעט בעל פה בעניינה של האש (על בסיס דברי הפניני הלכה שהובאו בדף ההלכות). בשבת נאסרנו בעשיית מלאכה, ואילו בהבדלה אנו מבטאים את המעבר לימי המעשה על ידי הברכה על האש. האש מבטאת את מעשה האדם בשני היבטים: היא עצמה מעשה ידי אדם, והיא גם הכלי המאפשר את כל ההתפתחות התעשייתית לדורותיה.

נחזור לסיפור מתחילת השיעור, ונעלה את התמיהה: במבט ראשון כולנו נוהגים כמו המארח שבסיפור: בהבדלה אנו מלווים את השבת, אך גם עושים דברים שקשורים דווקא לימי המעשה. כאמור, האש שאנו מברכים עליה מבטאת את מעשה ידי האדם. גם הפסוקים שנאמרים על ידי בני עדות המזרח עוסקים בין היתר בברכת הצלחה במעשה ידינו במשך השבוע. השאלה מתבקשת –

• מדוע הזמן שנבחר להכנה לימי המעשה הוא דווקא כשאנו נפרדים מהשבת?
• האם אי אפשר להיפרד תחילה מהשבת ורק אחר כך להתחיל להתכונן לימות השבוע?

נדון בשאלה זו, ונקשיב בקשב רב   לרעיונות שיעלו התלמידים. במסגרת הדיון נעלה גם את התובנה (בעל פה או דרך לימוד דברי הרש”ר הירש המובאים בדף) שקדושתה של השבת מתבטאת לא רק ביום השבת עצמו, אלא גם בהארתה את ימי המעשה, ולכן דווקא בשעה שאנו נפרדים ממנה חשוב ליצור את החיבור בינה לימי המעשה. משמעות ההבדלה בין קודש לחול אינה נתק ביניהם, אלא להיפך – הבדלה המאפשרת מפגש נכון ביניהם.

כדי להדגים את משמעות החיבור בין השבת לימי המעשה, נחזור לפסוקי ההבדלה שראינו בתחילת השיעור, העוסקים בהתגברות על פחד ובהצלחה במעשה ידינו. המפגש עם העולם הטבעי עשוי לחולל באדם פחד, שנובע מתחושת חוסר יכולת להתמודד עם העולם. השבת נוסכת באדם אמונה, ביטחון, וממילא גם מודעות ליכולת וכח עשייה.

בתובנה זו רצוי להרחיב במידת האפשר, ובכלל זה גם מתן דוגמאות. להרחבה בעניין משמעות ההבדלה ניתן לעיין גם במאמרו של הרב זאב קרוב ‘המבדיל בין קודש לחול’, בתוך אסופת המאמרים ‘טועמיה חיים זכו’, הוצאת אור עציון, עמ’ 123-128.

נבקש מהתלמידים לבחור סיטואציה שכיחה מתןך חיי החול שלהם:

1. שיחה עם אמא או אבא
2. ביקור של חבר אחר הצהרים
3. הפסקה בבית הספר
4. משחק עם אח/ות
5. ארוחת ערב

נזמין אותם לחשוב ולצייר שני ציורים שלל אותה פעולה. בראשון, יצירו את הפעולה כפי שהם רגילים לחוות אותה ביום חול. ובשני, יצירו את הפעולה כפי שהיא נראית ביום השבת. למשל: אם לרוב כשאנחנו משוחחים עם אבא או אמא אנחנו רגילים גם לשחק בפלאפון תוך כדי השיחה, או להסיח את דעתנו ולהקשיב רק בחצי אוזן, הרי ש”הארת השבת” יכולה להיות פניות למלאה וקשב שלם לדבריהם. וכו’ וכו’. נבהיר שהארת השבת היא מושג שאפשר לחוש באופנים רבים ושונים, ואין כאן תשובה נכונה או לא נכונה. העיקר הוא בהתכוונות, למשוך מעט מהאור הגבוה של שבת לתוך היומיום, כמו שאני מבקשים לעשות בהבדלה.

בשיעור הבא נתבונן בעבודות שייצרו התלמידים בבית ונשוחח עליהן.

פתחנו בסיטואציה מורכבת בלארח שני אורחים ברצף. למדנו את דיני ההבדלה וראינו שההבדלה היא לא על חשבון השבת אלא מטרתה להפגיש בין הקודש לחול ולעשות ‘טקס מעבר’ ביניהם. סיימנו בציור על פעולות שנראות שונה ביום חול ובשבת ולמדנו קצת על האור שהשבת מביא.