ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
הקדמה למורה: לפני קריאת המערך, כדאי לקרוא את מאמר על השיר. כאן יש יותר הצעות להפעלה ופחות התייחסות לתוכן השיר עצמו.
ולמי שרוצה להעמיק יותר מבחינה יהודית בהבדלים הגדולים בין האדם לבין החיות, מומלץ לקרוא את המאמר “בצלם אלוקים עשה את האדם” של הרב חיים סבתו. הרב סבתו מביא במאמרו חמש תכונות בולטות של האדם המבדילות אותו מן החיות: השלטון והיצירה, ההשגה השכלית, הבחירה החופשית, החסד והנתינה והאיזון בין הכוחות הגשמיים לכוחות הרוחניים.
פתיחה
ניצור תפאורה של חיות- כיבוד (עוגיות של חיות לילדים או נחשים וכד’), חיות צעצוע, תמונות של חיות, ברקע אפשר לשים שירי חיות. (לגבי יצירת סביבה לימודית ראה מאמר בשם “לומדים גם בעיניים”)
נזמין את התלמידים לתרגיל כתיבה- כל אחד יכתוב אם הייתי חיה איזו חיה הייתי ומדוע, או שכל אחד יבחר חיה ויכתוב משפט עם דימוי כמו: אני כציפור רוצה תמיד לדאות למרחקים…, אני כפרפר רוצה להיות קליל וכד’.
נפזר תמונות של חיות ברחבי הכיתה, נזמין את התלמידים להסתובב ביכתה ושכל אחד יבחר תמונה של חיה, ויחשוב לאיזו תכונה של החיה הזו הוא מתחבר. נאסוף את התשובות מהתלמידים.
נפזר על השולחנות שירים של חיות, כל תלמיד יבחר שיר וינמק את בחירתו.
נקרא את השיר-
נחלק את הכיתה לקבוצות. בכל קבוצה, כל אחד צריך להגיד שאלה שעלתה לו על השיר ותובנה שיש לו מהשיר. בדרך זו תלמד כל קבוצה באופן פעיל את השיר. (אפשר גם ללכת בדרך של שאילת שאלות רגילה במליאת הכיתה, ודרך השאלות יעלו גם התובנות).
יעלו שאלות כמו:
לכל שאלה כזו יתכנו תשובות רבות!
נכוון את הדיון לכך, שהאדם מוגדר בתחילת השיר כחיה מסוג מסוים: כדו – רגל חי, וכן שמבחינה פיזית, גם הוא עשוי מבשר (בבשרו הוא שאר לשאר החיות הטורפות). אבל כאן צריך להדגיש את ההבדל הגדול בין האדם לבהמה ע”י התשובות שנותן הדובר בשיר, עם הפרשנות המגוונת שעלתה בדיונים בתוך הקבוצות.
להלן כמה אפשרויות לפרשנות:
האדם משתמש בחיות לצרכיו (מבשל, מפלפל, לובש ונועל). בניגוד לחיות הוא מבשל את מאכליו, מתבל אותם וכפי שאנו יודעים גם מגיש לשולחן ערוך בצורה אסתטית, ויש לו גם נימוסי שולחן. הוא נוהג באכילתו בצורה תרבותית הרבה יותר מן החיות.
האדם הוא יצור חושב, שכלו גבוה הרבה יותר מן הבהמה, בגלל זה הוא מרגיש שונה וזר בעולם שבו שאר היצורים נבראו ללא חשיבה וללא יכולת דיבור. (“וייצר ד’ אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה” (בראשית ב’/ ז’). מתרגם אונקלוס “רוח ממללא” כלומר אפשרות הדיבור מייחדת את האדם, וכפי שמפרש רש”י: “אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של האדם חיה שבכולן שניתוסף בו דעה ודיבור“.
רק האדם מסוגל למחות על מה שנגזר, שכן שאר בעה”ח פועלים באופן אינסטינקטיבי, ואילו לאדם יש יכולת בחירה.
רק האדם מסוגל להבין בדיחות ולצחוק, לשמוח ולצחוק, אך גם להתמודד עם מצבים קשים ע”י הצחוק.
רק האדם רוכב מרצונו על אופנוע, שהוא ממציא כדי לעבור מרחקים, רק הוא מסוגל לדעת שזה מסוכן, אך לבחור לנסוע על אופנוע בכל זאת. אולי נסיעה על אופנוע בניגוד למכונית, מדגישה את בדידותו של האדם ואת האינדיווידואליות שלו.
יש לאדם לכאורה אברי גוף כמו לחיה, עשרים אצבעות ושתי אוזניים, אבל בניגוד לחיה יש לו מאה לבבות, אולי רגשות, אולי אפשרויות הבעה, אולי יחסיו עם בני האדם האחרים וכד’.
במהלך הדיון בשיר יש צורך להתייחס לאמצעים האומנותיים של השיר:
הזרה:
הזרה הוא הפיכת משהו מוכר וידוע למשהו זר ומוזר והארתו באור אחד (הדבר מקבל משמעות חדשה).
ההזרה בשיר מתרחשת כאשר הקורא רואה את דו הרגל כחיה, וכאשר הוא מבין שמדובר ביצור שונה, הוא שואל את עצמו, מהם באמת ההבדלים בין האדם לחיה.
חזרות:
בשיר יש חזרה על הביטוי “רק הוא” שש פעמים. חזרה זו מדגישה את ההבדלים בין האדם לחיה, ואת הייחודיות של האדם בהשוואה לכל שאר החיות.
בשיר יש גם חזרה על המילה חיות חמש פעמים, להראות שבכל זאת יש משהו דומה בינו ובין החיות, שכן “בבשרו שאר(קרוב) הוא לשאר החיות הטורפות”, באופן גופני יש לעיתים דמיון בינו לבינן, דמיון שאינו מחמיא כי הוא מושווה לחיות טורפות, כפי שאכן נוהגים לצערנו חלק מהאנשים בעולם.
אבל מצד שני, רק הוא גם מנצל את החיות לצרכיו מבשל, מפלפל, לובש ונועל. כפי שכתוב בספר בראשית א’ / כ”ח : “ויברך אותם אלוקים ויאמר להם פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ”.
ריבוי פעלים:
האדם מתואר בשיר כפעיל וכמי שעושה דברים רבים: מבשל, מפלפל, לובש, נועל, חושב, מוחה, צוחק, רוכב.
פסיחות:
הפסיחה יוצרת הפתעה: הוא שאר (קרוב משפחה) , של מי? של שאר החיות הטורפות, יש כאן משחק מילים, אבל גם אמירה קשה: גם האדם יכול להיות “חיה טורפת”, כפי שאכן חווה פגיס עצמו בתקופת השואה.(“…ומותר האדם מן הבהמה אין..” קוהלת ג’ / י”ט)
אפשר לראות כשתי תכונות שונות, רק הוא חושב מכיוון שרק לו יכולת קוגניטיבית, ורק הוא חושב שהוא זר בעולם, דווקא האפשרות לחשוב שניתנה לו היא שיוצרת את תחושת הזרות שיש לו משאר בעלי החיים.
סמל – האופנוע:
האופנוע מסמל בשיר זה את כושר ההמצאה של האדם, יכולתו הטכנולוגית, את הבחירה שלו לנסוע במהירות ולהסתכן בכך, את האפשרות לעבור מרחקים ארוכים במהירות רבה, את בדידותו ועוד.
מיטונימיה:
אברי גוף המיצגים את מהותו של האדם:, כוח העשייה שלו, אוזניו: יכולת הקשבה, קליטת העולם החיצון וכד’, לבו: רגשותיו השונים ועוד.
הגזמה:
הביטוי “מאה לבבות” הוא ביטוי מוגזם, והרי לכל אחד לב אחד ואולם האדם אכן מסוגל להחליף את רגשותיו במהירות, יש לו מאוויים שונים, רצונות מגוונים וכד’.
נערוך יחד עם התלמידים מקהלה הלקוחה מתוך מיומנות של תיאטרון פלייבק:
זוהי טכניקה שמבוססת על הקונספט של מקהלה יוונית. המקהלה, שמורכבת מארבעה שחקנים, בוחרת נושא, ומנסחת התחלה של משפט. כל אחד מהשחקנים משלים את המשפט באופן שונה, בצורה ספונטנית, לא לפי סדר העמידה, אלא לפי רצון השחקן. המשפט מתחלף כשאחד מהשחקנים מחליט “לזרוק” משפט נוסף לחלל החדר.
אנו נעשה זאת בשינוי קל. המורה תבחר את תחילת המשפט והתלמידים ישלימו באופן ספונטני. נעמיד ארבעה תלמידים מול הכיתה. כל אחד צריך לצעוד קדימה, ולהגיד משפט על האדם, שמתחיל במילים “רק הוא…”. (בהמשך לשיר). עושים כך כמה סבבים בצורה ספונטנית. אחר כך נבחר ארבעה תלמידים אחרים וכל אחד צריך להגיד משפט שמתחיל במילים: “האדם מתנהג כחיה כאשר הוא…”. משחק זה יחדד את ההבנה שהאדם אכן יכול להתנהג כחיה, אבל מצד שני, רק הוא גם יכול להגיע לגבהים.
פתחנו בתרגילים שונים שמטרתם להכניס את התלמידים לעולם החי, ולחפש בינם לבין עולם החי נקודות דמיון וקשר. משם יצאנו ללימוד השיר ‘דו רגל’, ובקבוצות העלינו שאלות ותובנות על השיר. לאחר מכן דנו במשמעויות העולות מן השיר, ובהבדלים בין האדם לחיה, תוך שימת לב לאמצעים האמנותיים בשיר. סיימנו באילתור של מקהלה דרכו ניתן היה לראות כי האדם לעיתים מתנהג כחיה אך רק הוא זה שיכול להגיע לשיאים.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא