נביא איתנו אל השיעור בלונים כמספר התלמידים.
נבקש מכל תלמיד לנפח את הבלון שלו ולכתוב עליו (בטוש ארטליין) תכונה אחת שלו.

אנו מציעים לאסוף את הבלונים לשקית גדולה, שלא יפריע להמשך השיעור.
נאמר לתלמידים שנשוב אל הבלונים בהמשך.

נחלק לתלמידים דף מקורות. נפתח בתיאור של בריאת האדם בבראשית ב’,ז’:

וַיִּיצֶר ד’ אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

• ממה יצר ה’ את האדם?
• מהם ששני שלבי הבריאה של האדם לפי פסוק זה?

האדם נברא משני יסודות: עפר  ו’נשמת חיים’. ניתן לסמן את שני החלקים במילות הפסוק.

נקרא את פירוש רש”י לפסוק, נבקש מהתלמידים לסמן את המילים ששייכות לחלק העפר, בצבע אחד, ואת המילים של חלק ‘נשמת החיים’ בצבע אחר:

ויפח באפיו –
עשאו מן התחתונים ומן העליונים.
גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים.

נסכם בעזרת טבלה על הלוח:

אנו רואים שיש בנו שני יסודות, שני חלקים שונים ששניהם חלק מהותי מכל אחד מאיתנו.  (עדיין לא נמלא את הטבלה שבדף העבודה).

נציג  בפני התלמידים פעולות שונות (בכרטיסיות או על הלוח) ונבקש מהם לשייך כל פעולה לאחד החלקים:

1. לישון
2. להתפלל
3. לאכול
4. לימוד תורה

נסכם: פעולות שאני עושה בשביל הקיום של הגוף שלי- כמו לאכול או לישון, שייכות כמובן לחלק התחתון,
ופעולות שאני עושה מעבר לזה- כמו להתפלל, ללמוד תורה או לעשות מעשים טובים, שייכות  לחלק העליון.

לחלק הראשון נקרא- גוף ולחלק השני- נשמה.

גם בשם “אדם” אנו יכולים לראות את שני היסודות:
אדם- מלשון אדמה, כמו שראינו שחלק הגוף נוצר מעפר. ומלשון ” אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן” (ישעיהו יד, יד)- חלק הנשמה, ששואף להיות טוב ושלם כמו ה’ העליון.

• כיצד אנו נדמים לאלוקים?
• במה אנחנו יכולים להיות דומים לו?

האדם דומה לאלוהיו במקום הרוחני שבו. ישנה שותפות בין הקב’ה והאדם בפיתוח העולם ע”י הקמת משפחה, שכלול והתקדמות העולם החומרי: מדע, תחבורה רפואה ועוד.

נסדר ונסכם בעזרת הטבלה: (כעת ניתן לרשום גם בדף שלפניהם)

נשאל:

• חלק ה”גוף” מובן ומוכר לנו. אך מהי הנשמה?
• איך אפשר להכיר אותה?

נאזין לתשובות השונות ואם ישנם רעיונות שמכוונים להסבר שלנו, נרשום על הלוח.

נחזור למילים בפסוק:

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים

• מה פירוש הפעולה “ויפח”?
• מה זה מזכיר לכם?

‘ויפח’, מלשון: לנפח, להוציא אויר. בדיוק כמו שעשינו עם הבלונים בתרגיל הפתיחה: הוצאנו אויר מתוכנו ומילאנו את הבלון.
כך גם הקדוש ברוך הוא, כשברא את האדם, מילא בו חלק ממנו- וזוהי הנשמה.

נתבונן בברכת “אלוהי” שבברכות השחר (בדף המקורות).

• מתי אנו אומרים תפילה זו?
• מה אפשר ללמוד על הנשמה ממילים אלו?

מתפילה זו ניתן ללמוד שהנשמה שלנו טהורה ונקיה. ה’ נתן לנו אותה ובעתיד הוא יחזיר אותה לשמיים וישיב לנו אותה בתחיית המתים.

ניתן להרחיב ולקרוא גם את דברי הרב דובי ליברמן:

כשאלוהים ברא את אדם הראשון הוא נפח באפיו נשמת חיים, הוציא מתוכו זרע חיים וטמן אותו בתוך האדם. הפעולה המיוחדת הזו, שלא נמצאת בבריאת הדומם, הצומח והחי, רוקמת בין אלוהים ובין האדם קשר של אב ובנים…

כל בני האדם הם ברואיו של הקב”ה, אבל לא כולם זכו לכינוי “בנים”. הסגולה המיוחדת הזו עברה מדור לדור אצל אנשים מיוחדים מאוד עד שהגיעה אל אברהם אבינו, אל יצחק ואל יעקב – שזכה לבנות אומה שלמה שעליה נאמרו הפסוקים “בני בכורי ישראל”, “בנים אתם לה’ אלוהיכם”.

כעת נוציא את הבלונים, נבקש מכל אחד לקחת את הבלון שלו, ולהעביר אותו למישהו שהוא חושב שחולק איתו את אותה התכונה.

נסכם: שתי ברכות פותחות את ‘ברכות השחר’: ברכת אשר יצר ו’אלוהי’.
כך, בכל בוקר אנו מודים לה’ גם על הגוף שנתן לנו וגם על הנשמה שנפח בנו שבזכותם אנו קיימים ויכולים לפעול בעולם.

בכיתות עם יכולת העמקה, ניתן לשוחח על ההתנגשויות שיש בתוכנו בין שני החלקים. ולהעזר במדרש הבא:

ששה דברים נאמר בבני אדם: שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת,
שלשה כבהמה: אוכלין ושותים כבהמה, פרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה,
שלשה כמלאכי השרת: יש בהן בינה כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרין בלשון הקדש כמלאכי השרת.

פתחנו בניפוח בלונים וכתיבת תכונות. למדנו על שני חלקים עיקריים המרכיבים אותנו, גוף ונשמה.ראינו הגוף הנחשב החלק ה’תחתון’ הוא בעל תכונות מסויימות והנשמה הנחשבת החלק ה’עליון’, היא החלק שבנו שקרוב ודומה יותר להקב’ה. חזרנו לבסוף לבלונים וראינו שיצירת האדם נעשתה בפעולה הדומה לניפוח הבלונים.