נצפה יחד בפרק מתוך הסדרה: “החיים” (יש לקצר כפי ראות המורה).

תוך כדי צפיה נצייר על הלוח בסכמטיות את מעבר האוכל מרגע אכילתו ועד יציאת עודפיו מהגוף: נבלע דרך צינור הקרוי ושט, משם נכנס לקיבה ומתעכל ע”י מיצים (נוזלים חומציים) שהקיבה מפרישה, האוכל המעוכל עובר למעי הדק (איבר ארוך מאוד ומפותל) שם הוא עובר מיון, מה שנצרך לגוף עובר לדם ומה שאינו נצרך הופך לפסולת ועובר למעי הגס, מהמעי הגס הוא מופרש החוצה בשירותים.

נשים דגש על מס’ דברים בתיאור המסלול:

1. הגוף בנוי מאיברים פתוחים (כמו הפה) ואיברים חלולים (עם חלל בתוכם, כמו הושט, קיבה, מעי דק וגס), עד כמה חשוב שמה שצריך להיות פתוח לא ייסתם יותר מדי ומה שצריך להיות סגור לא ייפתח יותר מדי.
2. בסיפורו של יוסף, מה שארע לו שקליפות האפרסמון לא התעכלו (התפרקו) בקיבה, הגיעו כך עד למעי הגס, מקום הצטברות הפסולת הגדולה, נתקעו שם ויצרו ולא אפשרו ליתר הפסולת לצאת.
3. נעיר שגם יתר איברי הגוף בנויים באופן דומה, מנוקבים וחלולים.

לאחר שלומדים קצת יותר איך הדברים פועלים, בחכמה מופלאה, עד כמה חשוב שכל דבר בגוף  יתפקד כראוי ושתפקודו של הגוף באופן תקין אינו ברור מאליו כמו בסיפורו של יוסף, מבינים עד כמה חשוב להודות לה’ שהכל בסדר. היום נלמד על המצווה להודות על כך. ההודאה נעשית לאחר הוצאת הפסולת מגופינו, אך מתייחסת גם  לתפקוד יתר האיברים. כעת ניגש לברר יחד מהן ההלכות שקשורות לעניין הנ”ל, וכיצד נעשית ההודאה.

נלמד יחד את פרק ג’ סעיף א’ בקיצור שולחן ערוך העוסק בהלכות ברכת ‘אשר יצר’. נקרא ונבקש מהתלמידים למנות ולציין את מס’ ההלכות המופיעות בסעיף ונכתוב אותן על הלוח:

1. לאחר עשיית צרכים  יש ליטול ידיים ללא ברכת “על נטילת ידיים”.
2. החיוב לעשות כן הוא במשך כל שעות היום והלילה, כל פעם לאחר שנמצאים בשירותים.
3. צורת הנטילה היא כמו בבוקר, שלוש על כל יד, לסירוגין, סה”כ שש פעמים.
4. לאחר שנוטלים ידיים יש להגיד את ברכת “אשר יצר”.

נפנה לעיון בברכה עצמה. לשם כך נחלק לכל תלמיד את נוסח הברכה ע”פ מוצאו (או שנקרין אותן על הלוח).  נקרא ביחד את הברכה ע”פ אחד הנוסחים ונבקש מהתלמידים להסביר כפי שהם מבינים ובהתאם למה שכבר למדנו על מערכת העיכול והגוף. ההבדל בין הנוסחים אינו משמעותי להבנת עיקר תוכנה של הברכה.

• מהם נקבים, חלולים, רופא ובשר?
• באיזה מצב לא ניתן להתקיים?

נבהיר: הנקבים החלולים הם סוגי איברים. נוסיף דוגמאות לאיברים מעין אלה. נדגיש, כי כשאותם איברים נסתמים או נפתחים יותר מדי, האדם לא יכול להתקיים.

להעמקה: נתייחס למילים: “מפליא לעשות” – שה’ עושה דבר מפליא שמשמר את הנשמה בתוך הגוף בעוד שיש בו איברים נקובים (עם פתח, דוגמת האף) שהנשמה יכולה כביכול לצאת דרכם.

נבקש מהתלמידים להתחלק לזוגות ומלאל יחד את דף העבודה.

נעמיק ונחדד יחד נקודת קושי באמירת ברכת אשר יצר בכוונה:

• מדוע לדעתכם אנחנו לא זוכרים מדי יום לחשוב על כך שבגוף שלנו יש מערכות משוכללות ומופלאות כמו מערכת העיכול?
• האם אנחנו בקלות מפנים זמן לשמוח ולהודות על כך, או שלרוב, רק כאשר משהו משתבש מעט או משתנה,כמו בסיפורו של יוסף, מתעוררת תשומת הלב שלנו לעניין, וקל לנו יותר להתייחס ולהתפלל עליו?

כיון שב”ה אנחנו רגילים למצבי תפקוד תקינים ובריאים, קשה לזכור שהבריאות שלנו היא חסד מאת ה’ ואינה ברורה מאליה… לכן באו חכמים ותקנו לנו ברכה גם על המעשים היומיומיים ביותר.

כעת נזמין את התלמידים ליצירה אישית, נחלק את מילות הברכה מודפסות באותיות ברורות וגדולות, ונבקש מהתלמידים להקדיש זמן ומחשבה לקישוט וניילון הברכה לשימושו האישי של כל תלמיד בביתו.  אפשר לעשות לברכה מסגרת יפה בשילוב חומרי יצירה שונים: גזירות נייר צבעוני וכיוצא בזה.

נזמין לשיתוף היצירות.

נפנה את התלמידים לשאול או לבדוק במקור מידע מתאים מי שירצה, כיצד עובדת מערכת הלב, מערכת הדם, מערכת כלי הנשימה, השמיעה, וכן הלאה, ומה תפקידהן בתהליך הלמידה הם צפויים לגלות עיקרון דומה במערכות רבות של הגוף, של איברים חלולים ונקובים.

דרך סיפור והכרת מערכת העיכול ראינו עד כמה תפקודו של הגוף מורכב. נוכחנו להבין שתפקודו באופן תקין אינו ברור מאליו וכי יש להודות לה’ כל זמן שהוא מתפקד כראוי. ההודאה נעשית באמירת ברכת “אשר יצר” לאחר שמתפנים. העמקנו בתוכן הברכה ולמדנו את עיקרי הלכותיה.