• אאפשרות א': פעילות התנדבותית
• באפשרות ב': דיון במקרה

נלמד את הסוגיה ואת המקורות הבאים, ונדון עם התלמידים בשאלות לעיון.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד ב – דף ט עמוד א

תנו רבנן:

קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, נגבית בשנים – שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים, ומתחלקת בשלשה – כדיני ממונות;

תמחוי נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה, שגבויה וחלוקה שוים;

תמחוי – בכל יום, קופה – מערב שבת לערב שבת,

תמחוי – לעניי עולם, קופה – לעניי העיר;

ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה, ולשנותה לכל מה שירצו;

ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים, ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן.

• מהי “קופה”?
• מהו “תמחוי”?
• מה ההבדלי הדינים ביניהם?
• מהו ההיתר שנותנת הברייתא לבני העיר?

אמר מר: אין עושין שררות על הצבור פחות משנים.

מנא הני מילי?

אמר רב נחמן, אמר קרא: והם יקחו את הזהב וגו’.

• איך לומד רב נחמן “אין עשים ששרות על הציבור פחות משניים”?

שררות הוא דלא עבדי, הא הימוני מהימן, מסייע ליה לרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה.

• את מי מותר למנות גם ביחיד? איך רבי חנינא מסייע להוכחה?

מאי שררותא? דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לפי שממשכנין על הצדקה ואפילו בע”ש.

איני? והא כתיב: ופקדתי על כל לוחציו, ואמר ר’ יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: ואפי’ על גבאי צדקה!

לא קשיא: הא דאמיד, הא דלא אמיד.

כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.

• מדוע גביית צדקה נחשבת “שררה”?
• מהי הקושיה על כך?
• מהו התירוץ?

רבנו אשר, רא”ש בבא בתרא פרק א סימן כט (רש”י דף ח ע”ב ד”ה אציפי דבי כנישתא; תוס’ ד”ה ולשנותה)

פי’ ר”ת: ולשנותן לכל מה שירצו אפילו לדבר הרשות, והתיר ליתן מעות הקופה לשומרי העיר לפי שעל דעת בני העיר נותנין אותה. והא דאמרינן’ בערכין [ו ע”א]: “האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה, משבאת ליד גבאי אסור לשנותה”. הני מילי גבאי, אבל צבור יכולין לשנות, וגבאי נמי דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה.

• מה מותר לאנשי העיר לעשות לפי ר”ת?

…וה”ר יוסף הלוי ז”ל כתב דהא דקאמר ולשנותן לכל מה שירצו דוקא לדבר שהוא צורך עניים … והביא ראיה מהא דתנן במס’ שקלים (פ”ב מ”ה) מותר עניים לעניים מותר שבוים לשבויים …

• מה מותר לאנשי העיר לשנות לפי ר’ יוסף הלוי (הר”י מיגאש)?

ונראה לי דאין ראיה ממה שהביא מההיא דשקלים. דהתם לא איירי במעות של קופה אלא ע”י מקרה שהוצרכו לגבות מעות לצורך עניים כגון מלבושים או שבאו שם עניים הרבה דומיא דשבויים, ובהא הוא דאמר דמה שהגבו לשמם לא ישנוה ליתנו לעניים אחרים. אבל בני העיר שעשו קופה בסתם, לדעתם עשאוה, ולשנותן לכל מה שירצו. ולכשיצטרכו מעות לעניי עירם יגבו פעם אחרת.

כן משמע לישנא ד”לכל מה שירצו”. דאי לאשמועינן דלצורך עניים דוקא יכולין לשנותה, כיון דאשמועינן כבר דיכולין לשנות תמחוי שהוא לעניי עולם ליתנן לעניי העיר, וקופה שהיא לעניי העיר ליתנו לעניי עולם, ואין בו משום גזל שנותן מה שנגבה לעני זה לעני אחר, כל שכן מה שנגבה לאותן עניים שיכול לשנותן ממעשה למעשה. …על כן נראה דברי ר”ת.

• לפי איזו דעה פוסק הרא”ש? מדוע?

הרב יעקב אריאל, שו”ת באהלה של תורה חלק ה סימן עה (עמ’ 528)

[השאלה עסקה בשימוש בכסף שנאסף לרפואת ילדה חולה שנפטרה לבסוף. המקרה היה בצפון אמריקה. המחזיקים בכסף רוצים להשתמש ביתרת הכסף למטרות עליה לארץ, התורמים דורשים שהכסף יועבר לחולים דומים, והמשפחה רוצה להקים סניף בנ”ע על שמה של הילדה]

השאלה שבה נחלקו ר”ת והר”י מיגאש היא: מה מעמדם של הפרנסים? האם ידם כידו של השבוי והעני [ע”פ בבא קמא לו ע”ב], או שידם כיד התורמים? אם תפקידם הוא כשל גבאי צדקה שידם כיד העניים הכסף ודאי אינו שלהם, והם אינם רשאים להוציאו ולהשתמש בו לשום צורך אחר, ואף המותר שגבו שייך להם. אך אם הם עומדים במקומם של התורמים, הרי הם רשאים לעשות במותר כפי הבנתם…

דעת ר”ת היא שהפרנס אינו כגבאי וידו אינה כיד העני. וכיון שהעניים לא זכו עדיין בכסף שבקופה, הפרנסים רשאים לשנותם על פי צרכי אנשי העיר אפילו לדבר הרשות. ורק כשהכסף הגיע ליד הגבאי הוא נתפס בקדושת צדקה והעניים זוכים בו, ופשוט שהוא אינו יכול לשנותו לדבר הרשות.

ואילו הר”י מיגאש סובר שמיד עם איסוף הכסף הוא נתפס בקדושת הצדקה, ואם כן פרנסי הציבור ידם כיד העניים, ואין יכולת בידם לשנותו לדבר הרשות.

• לפי הרב אריאל, מהי נקודת המחלוקת בין ר”ת לר”י מגאש?

הרב משה פיינשטין, שו”ת אגרות משה חלק יורה דעה חלק א סימן קמח

בענין שינוי לעניים אחרים י”ד אייר ת”ש.

בדבר הבגדים שנקבצו ע”י אגודת ישראל עבור בני תורה פליטי פולין שכעת אי אפשר לשלחם אליהם מפאת המלחמה, אם רשאין לשנות לעניים אחרים ואם רשאין למוכרם ולשלוח המעות, ורוצה כבוד תורתו הקדושה לידע חות דעתי למעשה.

והנה מפורש בבא בתרא דף ח’ “רשאין בני העיר לעשות קופה” – שהיא לעניי העיר, “תמחוי”- שהוא לעניי עולם וכן להיפוך, ואיפסק כן ביו”ד סי’ רנ”ו.

ואף שהתוס’ והרא”ש סברי דדוקא בני העיר ולא גבאי, הא מפורש ברא”ש שלדבר מצוה מותר אף הגבאי לשנות. ואף לתוס’ ערכין דף ו’ …דאף לדבר מצוה אסור הגבאי לשנות, מסתבר לעניות דעתי שחבורה נחשבה כבני העיר דהא מעלת בני העיר הוא משום שהם צבור ולא יחיד… ולכן חברת אגודת ישראל ודאי הם צבור ויש להם מעלת בני העיר ויכולין לשנות. וכשישנו לעניים אחרים הרי מותר זה אף להר”י מיגאש שהובא ברא”ש ובטור שם שדוקא לצורך עניים מותר. וכל שכן לדינא שרוב הפוסקים סברי כר”ת שיכולין לשנות גם לדבר הרשות.

• למה נחשבים “אגודת ישראל”? לבני העיר או לגבאי?

אך שיש לעיין שהרא”ש כתב שדוקא בקופה מותר מחמת דכשיצטרכו לעניי עירם יגבו פעם אחרת …דברא”ש מפורש שלדבר מצוה מותר לשנות אפי’ לא יפרענו ואפי’ גבאי.

• מהו המקרה שלדעת הגבאי מותר לשנות את ייעוד הקופה בכל מצב?

אך צריך לומר … בסתם קופה לא זכו עדין העניים בתורת קנין עד שיתנו להם, ורק מדין צדקה שלא יוכלו לחזור זכו, שלא ישנו לעניים אחרים והוי זה רק מגדר איסורים, לכן כיון שיותר קרוב שיגבו פעם אחרת כשיצטרכו משום דעלייהו רמי ולא יהיה זה שינוי אלא הלוואה, מותר דבאיסורים אזלינן בתר רובא…

• האם הצדקה שייכת לעניים?

שאלות לעיון:

• מהן הסברות של ר”ת והר”י מגאש – במה בדיוק נחלקו?
• האם פרנסי העיר וגבאי הצדקה נחשבים “יד עניים” או “יד התורמים”?

[כיוונים אפשריים: לר”ת בני העיר ואולי אף הגבאים נחשבים “יד התורמים”, ולכן גם משהגיע הכסף לידם עדיין לא זכו בהם העניים ומותר להם לשנות את ייעודו כפי הבנתם, ואילו לפי הר”י מגאש הם נחשבים כ”יד עניים” ; לר”ת גם אם הכסף נאסף למטרה מסוימת, הרי עיקר נתינתם של התורמים הייתה מתוך סמיכה על שיקול דעתם של הגבאים, ואילו לפי הר”י מגאש עיקר כוונתם הייתה לתת למטרה המסוימת בלבד ולא התכוונו לאפשר שינוי ייעוד בבחירת הגבאים]

• מיהם הכלולים בהגדרת “בני העיר” בימינו לעניין צדקה?

[כיוונים אפשריים: כל אגודה, עמותה, ציבור, קבוצה שאוספת כספים למטרה מסוימת ; רק רשויות שנבחרו באופן רשמי להנהיג מדינה, עיר, קהילה וכד’]

• האם ניתן להרחיב את ההרשאה לשנות ייעוד של צדקה, גם לתחומים אחרים של פעילות ציבורית, ביחס לשליחי הציבור ונבחריו?

[כיוונים אפשריים: אין לך בו אלא חידושו; זה כולל כל שליח ציבור שנשלח למטרה מסוימת]

• אאפשרות א': ניסוח עמדה מתוך המקורות
• באפשרות ב': דיון והצגה

נבקש מן התלמידים להציע דוגמאות משלהם לשאלת עצמאותו של שליח ציבור, מחייהם האישיים, מהווי תנועת הנוער, מהחיים הציבוריים ועוד.

ננהל על הדוגמאות דיון בכיתה.

פתחנו את השיעור בדיון על מקרה (אמיתי או תיאורטי) בו נשאר כסף מיותר שאספנו לפעילות צדקה מסוימת. האם מותר לנו לשנות את ייעודו? למדנו את הסוגיה ומקורות נוספים וניסינו לראות עם איזו עמדה שהם מייצגים אנו מזדהים. לסיום, ניסינו לחשוב על דוגמאות מחיינו הקשורות לסמכותם של שליחי ציבור- והעלינו דילמות בהם אנו נתקלים.