נבקש מכל תלמיד לענות בכתב על המשימה הבאה:

• תאר אירוע שבו התנהגותך (כלפי הוריך, מוריך, חבריך, או אדם אחר) הייתה לפי היושר והדין ולא לפנים משורת הדין.
• האם היום, במבט לאחור אתה שמח על התנהגותך?
• האם היית מתנהג אחרת?

נלמד בכיתה או בחברותות את הסוגיה הבאה:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כד עמוד ב

רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא.

אמר ליה: מצא כאן ארנקי מהו?

אמר ליה: הרי אלו שלו.

בא ישראל ונתן בה סימן מהו?

אמר ליה: חייב להחזיר.

תרתי?

אמר ליה: לפנים משורת הדין.

כי הא דאבוה דשמואל אשכח הנך חמרי במדברא, ואהדרינהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא, לפנים משורת הדין.

• תארו את שני המקרים בשפה שלכם.

נסכם את הסוגיה:

הגמרא דנה בהלכות אבדה ומציאתה, באילו מקרים צריך המוצא להשיב את האבדה ובאילו מקרים המציאה שייכת לו. הגמרא מביאה סיפור על הלכות מציאה, ומספרת על רב יהודה שליווה את שמואל בשוק. שאל רב יהודה את שמואל האם במקום כזה צריך להכריז על מציאת ארנק? והתשובה היא לא- “הרי אלו שלו”. ממשיך להקשות רב יהודה – ואם בא המאבד ורוצה לקבלו? והתשובה היא: חייב להחזיר! מקשה הגמרא: איך אומר שמואל שמצד המוצא זוכה בקניית החפץ ומצד שני אומר חייב המוצא להחזיר למאבד. אם המוצא קנה את האבדה למה עליו להחזיר? ואם האבדה עוד שייכת למאבד למה המוצא עונה שמואל שהאבידה שייכת לו? עונה הגמרא- “לפנים משורת הדין”. כלומר, מצד הדין המוצא קנה את החפץ אבל יש התורה מדריכה אותו ללכת לפנים משורת הדין ולהחזיר את האבדה לבעליה. כחיזוק לשיטה זו של “לפנים משורת הדין” מביאה הגמרא עוד סיפור על אביו של שמואל שגם הוא נהג לפנים משורת הדין והחזיר אבדה לאחר שנים עשר חודשים.

נשאל את התלמידים:

• מהו הגדר של “לפנים משורת הדין”?
• האם חייבים לנהוג לפנים משורת הדין? אם כן, האם זה לא הופך להיות הדין בעצמו?
• האם בכל מקרה צריך לנהוג לפנים משורת הדין? גם במקרה של הפסדים ממוניים?

נלמד ביחד את המקורות הבאים. מקורות אלו מהווים את הבסיס לדברי התוספות. כדאי להבין אותם, אך אין צורך להתעכב עליהם.

מקורות מקדימים ללימוד התוספות

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל עמוד ב ומסכת בבא קמא דף ק עמוד א

דתני רב יוסף: והודעת להם – זה בית חייהם, את הדרך – זו גמילות חסדים, (אשר) ילכו – זה ביקור חולים, בה – זו קבורה, ואת המעשה – זה הדין, אשר יעשון – זו לפנים משורת הדין.

שמות פרק יח, כ-כא

וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:

• כיצד דורש רב יוסף את הפסוק?

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פג עמוד א

רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימייהו. – אמר ליה: דינא הכי? – אמר ליה: אין, למען תלך בדרך טובים. יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא, וכפינן, ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב אגרייהו. – אמר ליה: דינא הכי? – אמר ליה: אין, וארחות צדיקים תשמר.

משלי פרק ב, כ

לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר:

• ספרו בלשונכם את הסיפור.
• מאיזה מילים דורש רב את הדין שהוא פוסק לרבה בר בר חנן?

תוספות מסכת בבא מציעא דף כד עמוד ב

לפנים משורת הדין – מ”אשר יעשון” נפקא לן לקמן בפרקין (דף ל:). תימה דלא מייתי קרא הכא כדמייתי לקמן בעובדא דר’ ישמעאל ובהגוזל קמא (ב”ק דף ק. ושם ד”ה לפנים) בעובדא דרבי חייא במראה דינר לשולחני ונמצא רע.

• מהיכן לומדים בסוגיות בבבא מציעא ל ע”ב, ובבא קמא דף ק ע”א- את הדין של “לפנים משורת הדין”?

ולקמן בסוף פרק האומנין (דף פג.) מייתי קרא אחרינא “למען תלך בדרך טובים” שהוא מדברי קבלה ושביק קרא דאשר יעשון שהוא מדברי תורה.

• מהיכן לומדים בסוגיות בבבא מציעא פג ע”א את הדין של “לפנים משורת הדין”?
• מהי הקושיה של תוספות?

וי”ל דלא מייתי קרא ד”אשר יעשון” אלא במקום שאחרים חייבין והוא פטור כמו במראה דינר דאחרים דבעו למילף חייבים ור’ חייא דלא בעי למילף פטור ולפנים משורת הדין שילם כמו אחרים וכן בעובדא דרבי ישמעאל דזקן ואינו לפי כבודו הוה ועשה לפנים משורת הדין כמו אחרים.

• באיזה מקרים לומדים מהפסוק “אשר יעשון” את הדין של “לפנים משורת הדין”?

והכא בשמעתין דהדרינהו בתר תריסר ירחי שתא כ”ע פטורים לכך לא מייתי קרא הכא ומ”מ משום לפנים משורת הדין בעי ליה לאהדורי כיון שאינו מתחסר ממונא.

• באיזה מקרים אין צורך ללמוד מפסוק את הדין של “לפנים משורת הדין”?

אבל בסוף האומנין (שם) בהנהו שקולאי ששברו לו החבית ועשו לו הפסד גדול משום לפנים משורת הדין אין לו להפסיד לכך מייתי קרא למען תלך בדרך טובים.

• באיזה מקרים לומדים מהפסוק ” למען תלך בדרך טובים” את הדין של “לפנים משורת הדין”?

האם כופים אדם לעשות “לפנים משורת הדין”?

רא”ש מסכת בבא מציעא פרק ב סימן ז

כי הא דאבוה דשמואל אשכח הני חמרי במדברא אהדרינה למרייהו בתר תריסר ירחי שתא. אחר שנטפל בהו בביתו לשומרן שנים עשר חדש. והיה יכול להחזיר הדמים כדאמרינן לקמן בפירקין דאחר שנים עשר חדש שם דמיהן ומניחן ועשה לפנים משורת הדין והחזירן בעצמן. דאמר רב יוסף (לקמן ל ב) והודעת להם זהז בית חייהם. את הדרך זו גמילות חסדים. ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה. ואת המעשה זה הדין. אשר יעשו לפנים מש”ה. ולאו דכייפי’ ליה דאין כופין לעשות לפנים מש”ה.

• מהי דעתו של הרא”ש – האם ניתן לכפות על אדם לנהוג “לפנים משורת הדין”?

מרדכי מסכת בבא מציעא פרק אלו מציאות רמז רנז

[דף כד ע”ב] מצא כאן וכו’ אמר לו תרתי אמרת הרי אלו שלו והדר אמרת חייב להחזיר א”ל לפנים משורת הדין וכו’ ואשכחנא נמי בפ’ הגוזל בתרא חייב בבא לצאת ידי שמים וכיון דחזינן דהוו כייפי להו הכי כדאיתא ס”פ האומנין גם אנן כייפין למיעבד לפנים משורת הדין אם היכולת בידו לעשות דתני רב יוסף והודעת להם את הדרך וגו’ ואמר ר’ יוחנן לא נחרבה ירושלים אלא בשביל שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין וכן פסק הראב”ן ואבי”ה דכייפין להו לעשות לפנים משורת הדין:

• מהי דעתו של המרדכי – האם ניתן לכפות על אדם לנהוג “לפנים משורת הדין”?

נסכם את הלימוד:

תוספות מקשה מעוד שני מקורות בש”ס בהם דיברו על הצורך לנהוג “לפנים משורת הדין”. בכל אחד מהם הגמרא הביאה פסוק אחר כמקור לצורך/לחובה לנהוג לפנים משורת הדין. שואל התוספות, אם יש חיוב לנהוג “לפנים משורת הדין” מדוע יש שלושה מקורות, שבאחד מהם לא מובא מקור כלל ובשניים האחרים יש שני פסוקים שונים?

תוספות פותר את השאלה בהסבר שיש שלוש מדרגות בגדר ההליכה לפנים משורת הדין:

• כאשר יש חיוב כללי לכולם, ולאדם אחד יש פטור שמוציא אותו מן הכלל, נדרש האדם לוותר על הפטור ולנהוג לפנים משורת הדין. ניתן ללמוד זאת מהפסוק “את המעשה אשר יעשון..” שמורה על כך שאדם צריך לנהוג כמו כולם (“יעשון”).
• כאשר יש פטור כללי לכולם האדם נדרש ללכת לפנים משורת הדין בתנאי שזה לא גורם לו הפסד ממוני מצד הסברה של ללכת לפנים משורת הדין.
• כאשר יש נזק ממוני נדרש האדם ללכת לפנים משורת הדין מצד הנהגה טובה שבפסוק שבספר משלי “למען תלך בדרך טובים”.

כלומר, לפי התוספות ישנם שלוש דרגות חיוב:

• חיוב מן התורה
• חיוב מדברי חכמים מסברה.
• הנהגה טובה מדברי קבלה.

עד כמה הלכה זו מחייבת? נחלקו הרא”ש והמרדכי.

הראש סובר שאי אפשר לאכוף על “לפנים משורת הדין” והמרדכי סובר שכופין על “לפנים משורת הדין”.

• אאפשרות א': משימת כתיבה- בחינה מחדש של משימת הפתיחה
• באפשרות ב': משימת כתיבה – יומני היקר

בשיעור זה עסקנו בסוגיית “לפנים משורת הדין”. את השיעור פתחנו בהתבוננות עצמית- מתי אנחנו נהגנו “לפנים משורת הדין”? לאחר מכן למדנו את הסוגיה העוסקת ב”לפנים משורת הדין”- שאלנו את עצמינו האם ניתן להכריח אדם לנהוג “לפנים משורת הדין”? מתי ראוי לנהוג “לפנים משורת הדין”? למדנו את את תוספות, המרדכי והרא”ש, וראינו את הסוגים השונים של דין “לפנים משורת הדין”. לסיום שאלנו את עצמינו- האם הלימוד שינה או תמך בצורה בה נהגנו “לפנים משורת הדין”? או לחילופין, ניסינו להכנס לנעליהם של הדמויות העוסקות בסוגיה ולכתוב על מחשבותיהם ורגשותיהם בנושא.