נרשום על הלוח:

אם

אולי

אם

אולי

אם

אולי

נגיד לתלמידים שזו התחלה של שיר שמדבר על קשר בין – זוגי, וכל אחד מהם מוזמן להמשיך את השורות הנ”ל כראות עיניו.(יש כאן אנאפורה מסורגת)

נשמע מספר משפטים או שירים שהתלמידים כתבו.

נקריא את השיר כולו:

אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ
אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.
אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ
אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.
אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ
אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.

כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו
בַּקָּרָה,
אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.
וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.
בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.
לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע –
אַל תִּירָא.

• איזו סוג של זוגיות עולה מן השיר?

יעלו תגובות שונות של התלמידים, ומהן מן הסתם יתפתח דיון על הסתירה כביכול בין החושך שיאיר לה, הכובד שיקל עליה, והכפור שיחמם אותה (אוקסימורונים), ועל  משמעות הדברים: מדובר על “הכלת” הצד השני שנמצא כרגע באיזה שהיא מצוקה, ועזרה ותמיכה בהקשבה או בהזדהות.

השיר פותח בשורה החוזרת: “אם תיתן לי חלקי”. המשוררת מבקשת משהו שמגיע לה בזכות, מתוקף היותה בתוך הקשר. היא מנסה להבהיר, כי ה”חלק” שלה הוא לא רק בטוב אלא גם ברע. אם היינו מניחים כי היא מקטינה את עצמה, הרי שאין לה חלק לא בזה ולא בזה.

רק מי שתופס את המערכת הזוגית כ”שלם” יכול לראות את עצמו כחלק.

יותר מכך – המשוררת בוחרת בשלושה צמדים: אור וחושך, כובד וקלות, כפור וחום. היא מציגה אותם כאוקסימורונים, ועם זאת חשוב לזכור כי בלי החושך אין משמעות לאור, בלי הכובד אין משמעות לקלות ובלי הכפור אין משמעות לחום. כל אחד מן האוקסימורונים הוא שני הצדדים של אותה מטבע, או במילים אחרות: הוא שני החצאים של השלם. כך היא מציגה תבנית, בה מערכת היחסים היא משמעותית, בעלת תוקף ושלמות רק כאשר כל אחד נחשף לאור אך גם לחושך של הצד השני.(מירי וסטרייך)

• האם נתקלתן בחיים, קראתן בספר או ראיתן בסרט סיטואציה הממחישה את מה שנאמר כאן?

כעת נקריא שוב את החלק השני של השיר ונבקש מהתלמידים לצייר את אחת התמונות המופיעות בחלק זה של השיר.

תוך דיון על התמונות יובהר תוכנו של החלק השני של השיר, וכן אפשר לשלב את השימוש באמצעים האומנותיים הבאים:

דימוי: כמו עץ בשלגיו…

מטאפורה: אעמוד בפתחי יגונך, והיה מכאובך לי תשורה..

חזרה: על מילות השלילה לא אל להדגשה שאין לו מה לפחד, היא לא תפול מכך ולא תינזק, אלא שזה רק יועיל לה.

נשמיע את השיר הבא:

אדבר איתך / רחל שפירא

כשאתה חיוור מצער

מתחפר בשתיקתך

תן לי לדבר אליך

וללכת בין צלליך

להיות איתך

לא אשאל אותך מדוע

לא אחריד את בדידותך

זהירה, כמו מהססת

באותות חיבה וחסד

אדבר איתך

יש בי כח

אל תחוס עלי

אל תפריע לקוצים שלך

לשרוט את רגלי

כשאתה עייף עד מוות

לא נרדם בחשיכה

בשעה שסיוטיך

מרדפים חלומותיך

אשאר איתך

על ידך אני נודדת

בין שנתך ליקיצתך

המילים שלי שבירות הן

וכפות ידי קטנות הן

אך הן לצידך

כשאראה או כשתאמר לי

חרש, חרישי

כי מתיך מתקבצים

גם אני ארכין את ראשי

• מה מהדברים המופיעים בשיר “אם תיתן לי” מופיעים גם כאן?
• מהם ההבדלים בין שני השירים?

בשיר שלנו ברורה לכולם בחירתה של המשוררת בשיטה ה”מדברת” מהשיטה ה”מסוגרת”. היא בוקעת את המחיצות שנבנו ע”י בן הזוג, ואולי יש כאן פתח לניסיון מחודש של זוגיות אולי אפילו טובה יותר ממה שהייתה קודם. הדבר המבדיל את האדם משאר הבהמות הוא הדיבור. בספרים רבים נקרא האדם “מדבר”, רמה אחת מעל החי. לא סתם ניתן לנו כוח הדיבור, היות ובנפשנו אנו יצורים חברתיים, התלויים בקשר עם סביבתנו, ואותו הקשר נבנה ע”י אותו כוח דיבור. זוהי מתנה עצומה שהעניק לנו הקב”ה, אל לנו לא להשתמש בה.

פתחנו את השיעור בתרגיל כתיבה, בו התבקשו התלמידים להשלים את המשפטים הפותחים ‘אם’ ו’אולי’. לאחר מכן קראנו את שירה של לאה גולדברג ‘אם תתן לי חלקי’, ודנו במערכת היחסים העולה מן השיר, ובהבנה כי הניגודיות הקיימת בשיר ובזוגיות, היא למעשה זו שמאפשרת ויוצרת אותם, כי כל אחד נחשף גם לחושך וגם לאור שיש בו ובאחר. משם המשכנו לציור של הבית השני בשיר  ולדיון על אמצעים אמנותיים. סיימנו בהאזנה לשירה של רחל שפירא, בו היא בוחרת לא לשאול, בשונה מהשיר של לאה גולדברג בו היא בוחרת לדבר.