ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נכתוב על הלוח את המילה: סליחה.
אנו מצויים כעת בימי הרחמים והסליחות. מה משמעות של סליחה? אדם (הפוגע) מכיר בטעותו ומבקש מהצד השני (הנפגע) שימחל לו על כך, שימחק את המעשה ויוכלו לפתוח “דף חדש” ביחסים.
כהקדמה לדיון, ניתן להקרין את הסרטון הבא, המבוסס על שירו של יהודה אטלס” רק לא לבקש סליחה”..
לצורך הדיון מומלץ להיעזר בקישור הבא: איך לבקש סליחה?! ממנו עולים שלבים שונים בבקשת הסליחה-
בשלב זה אפשר לפתוח דיון קצר בתחושות שלנו מחוויות בעבר בהם ביקשנו סליחה ו”פתחנו דף חדש”.
אפשר להזמין תלמידים לשתף מחויותיהם האישיות. אפשר אולי ליצור השוואה בין תחושת הכובד, הלחץ והמתח “לפני”, לתחושת ההקלה והשמחה שלאחר מכן.
בעברית אנו מכירים את המילה “סליחה” אך קיימת מילה נוספת “מחילה“.
אפשרות ראשונה: אין הבדל. (אבשלום קור מסביר כי ההבדל בין סליחה ומחילה הוא תקופתי, זה מימי התנ”ך וזה מימי המשנה ואנו בחרנו בסגנון התנ”כי.)
אפשרות שניה: יש הבדל. בתפילות יש חזרה על הביטוי “סלח ומחול” כלומר יש ביניהן הבדל. המילה מחילה מזכירה לנו מחילה באדמה. חפירה באדמה. נראה שהמילה מחילה רומזת לסליחה משמעותית יותר, אולי כאשר האדם לא ראוי לה.
לחיזוק העניין נכיר את סיפורו של המלך מנשה. (אין צורך להציג בפני התלמידים את פירוט חייו ומעשיו של מנשה.) בקצרה ניתן לומר שהמלך מנשה הרשיע ביותר. מוזכר כמלך שעשה תועבות רבות. עיקר חטאו היה בתחום עבודה זרה. הרבה לעסוק בע”ז בפסלים ובאלילים שונים וכן הרס מזבחות המיועדים לעבודת ה’. כתוב עליו שעשה את מעשיו כדי להכעיס את ה’. בסוף ימיו לאר שה’ שלח עליו אויבים וגם לו לסבל, הוא החל לקרוא בקול ה’ ורצה לחזור בתשובה, אך כיון שהגדיל לחטוא כתוב במדרש שהמלאכים סתמו את הרקיע כדי שתפילתו לא תגיע לכסא הכבוד, אעפ”כ ה’ רצה בתשובתו וכתוב בגמרא “וישמע אליו ויחתר לו” ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה לו הקב”ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין”.
להרחבה למורה ניתן לעיין במקורות הבאים:
לסיכום: המלך מנשה לא היה זכאי שה’ ימחוק את כל העוונות שלו, אך ה’ רצה לקבל את החזרה בתשובה שלו ולכן בניגוד לעמדת המלאכים ה’ חותר מעין מחילה ומאפשר לתפילותיו להגיע עד כסא הכבוד וכך מקבל את תפילת מנשה. כמובן, שהדברים לא ניתנים להבינם כפשוטם. אנו נתמקד כאן בביטוי “חתר חתירה” או “מחילה”.
(בהרחבות בסיום המערך מופיעה תפילת מנשה ושם גם מופיעה בקשתו שה’ ימחל לו).
נציג בפני התלמידים את הביטוי: “המצא מחילה“.
המחילה אינה קיימת בכלל ואנו מבקשים שיצור אותה “יש מאין”. תן/ הענק לנו מחילה.
ע”פ דר’ אריאל זינדר (כנס מורי ספרות אונ’ בר אילן. תמוז תשע”ז) במקורות הביטוי “להמציא”, כוונתו נתינה פתאומית בלתי צפויה שלא קשורה לנמסר. דוגמא לכך:
כשאנו עומדים בתפילה ומבקשים מחילה, בעצם אנו מודים בחטאנו, ולכן גם לא ראויים שימחקו לנו עברותינו ואך על פי כן, ה’ מקבל את התפילות שלנו ומוחל.
לסיכום, הביטוי המצא מחילה רומזת למשהו עמוק ומשמעותי יותר שאולי איננו זכאים לו. כמו המלך מנשה, שלמרות חטאיו המרובים ה’ מוכן לקבל את בקשת הסליחה שלו. אפשר לקשר זאת אולי למצבים בו אנו נמצאים ו”שקועים” בחטאים מסוימים ודבר זה מרחיק אותנו מה מתוך מחשבה שאין סיכוי שנזכה למחילה ולמחיקת המעשים ואנו רק הולכים ומתרחקים מה’ יותר ויותר.
בשלב זה בודאי התלמידים יזהו את הביטוי “המצא מחילה” הלקוח מהפיוט הידוע “אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה בשעת הנעילה”. נלמד את הפיוט:
מועד אמירת הפיוט:
נראה שהגרף יתאר עליה עם כל תפילה ותפילה. ולכן נוכל לומר ששיאו של היום הוא בסיומו – בתפילת נעילה. עבור התלמידים המכירים את הפיוט וגם עבור תלמידים שלא מכירים אותו ננסה לתאר את המעמד והאוירה של תפילת נעילה. נסייע להם להיזכר באוירה בבית הכנסת ברגעים אלו. אפשר להציע לעצום עיניים ולנסות להיזכר בשעת הנעילה מן השנה שחלפה.
אוירה מיוחדת של מתח והתרגשות בבית הכנסת, מצד אחד עייפות וקושי הצום מורגשים , אך מצד שני התרגשות כי אנו עומדים לפני החיתום. גם אנשים שלא נוהגים להגיע במהלך כל השנה לבית הכנסת ואפילו לא ביום כיפור מתאמצים להגיע לרגעי סיום היום הקדוש. תלמידים יוכלו לשתף שברגעי הנעילה, יש תחושת דחיפות של דאגה, התרגשות ומתח וזה ניכר בפני המתפללים ובקולם שלעיתים נשמע ממש כמו שאגה…
ובשלב זה, בנקודת השיא הזו נאמר פיוט זה.
זהו פיוט מאד “חזק” ותמציתי שמנסח ומרכז את תחושותינו ברגעים גדולים אלה בצורה בהירה, אך מצד שני מתבקש שהפיוט יהיה “פשוט” בבקשותיו כי זה הרגע האחרון שעוד אפשר לבקש, רגע לפני שהשערים ננעלים.
(ד”ר אריאל זינדר הדגיש בהרצאתו שבפיוט זה ישנם מס’ מרכיבים ההופכים אותו לפשוט: הבקשה פשוטה, אין פירוט חטאים, יש אזכור יחידי לדמות סנגורית – אברהם אבינו, ולא מגוון דמויות, יש חזרה על הפזמו.).
עלינו לזכור כי , כאמור, פיוט זה נאמר בשיאו של היום הכיפורים הקדוש.
ניצור יחד עם התלמידים רשימה בצד הלוח: צום, עינוי, תפילות, בקשת סליחה על עוונותינו, בקשת רחמים, ציפיה לגאולה, חתימה טובה. נקרין את השיר על הלוח (או בדרך אחרת) במקביל לרשימה שנאספה מפי התלמידים:
כדאי בשלב זה להשמיע את אחד מביצועי הפיוט, עבור תלמידים שאינם מכירים אותו.
נחלק לתלמידים את מילות הפיוט ונבקש מהם להבחין ולסמן את הפרטים הבאים:
בקובץ הבא- אל נורא עלילה (עמוד 1) ניתן למצוא סימון זה.
מבנה הפיוט:
התלמידים יזהו ויסמנו שהפיוט בנוי משמונה מחרוזות ומדריך (רפרין).
ככל הנראה במקור נכתב השיר בשש מחרוזות בלבד (ניתן להבחין על פי האקרוסטיכון- משה חזק). בהמשך נוספו לו הבתים האחרונים.
המדריך – הגדרה: המדריך (קטע הפתיחה לפני השיר) מופיע לפני המחרוזות והוא מורכב מטור אחד עד מספר טורים. המדריך משמש כעין אקספוזיציה – היצג לפיוט כולו: מופיע בו הרעיון המרכזי, הדמויות המרכזיות, האווירה וכו’. המדריך גם נותן את החרוז הקבוע שיופיע לאורך כל הפיוט. בפיוט עצמו ישנם שני סוגי חרוזים: חרוז קבוע בסוף כל מחרוזת וחרוז משתנה ממחרוזת למחרוזת.
בפיוט זה המדריך: “אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה בשעת הנעילה” המדריך -הרפרין , משמש כפזמון חוזר. אחרי כל מחרוזת (בית) שקרא החזן. הקהל חוזר על הרפרין והופך אותו למעין משפט מפתח בפיוט, המכנס את כולם סביב אותו רעיון.
המדריך מכיל 2 חלקים:
תוכן הפיוט:
ניתן לסכם את הרעיונות המרכזיים בפיוט בטבלה בקובץ אל נורא עלילהו (עמוד 2).
ניתן להבחין כי בתחילת הפיוט (בתים א’-ב’) הפייטן מתאר את המתפללים הפונים לה’ (הדובר הוא מעין הנציג שלהם, העומד, כביכול, מהצד ומתאר אותם).
בהמשך (בתים ב’-ו’) :הפייטן פונה לה’ בדברים ומבקש מחילה ברמה האישית. בנוסף, הוא מבקש ברמה הלאומית גאולה, קיבוץ גלויות.
בסיום בתים ז’- ח’ (הבתים שנתווספו בתקופה מאוחרת יותר): פניה באיחול לברכה למתפללים, ופניה למבשרי הגאולה בקרוב.
ניתן לסכם ולומר (ע”פ איילת אטינגר) שהפיוט מבוסס על מעגל הזמן: העוסק בעבר, בהווה ובעתיד: בעבר – געגועים לזמן הטוב, אשר בו היו יחסי אהבה בין האל לעם; בהווה – תיאור החורבן ומציאות החיים הקשה תחת שלטון זר; בעתיד – כיסופים לישועה, שישוב את המצב לקדמותו.
דרכי עיצוב בפיוט – אופן ההוראה:
אפשרות ראשונה: ניתן לחלק את הכיתה ל- 5-7 קבוצות. כל קבוצה תקבל כרטיסיה עם מושג ספרותי והגדרתו. כל קבוצה תתבקש לזהותו ולהסביר כיצד הוא תורם למשמעות השיר. בסיום העבודה בקבוצות תוצגנה המסקנות במליאת הכיתה.
אפשרות שניה: דף עבודה עצמית לתלמיד שיכיל את כל המושגים הנ”ל והתלמיד יצטרך לזהותם ולפענחם באופן עצמי.
רפרין: “אל נורא עלילה אל נורא עלילה , המצא לנו מחילה בשעת הנעילה”.
מילות מפתח (יש המכנים בשם מילת קבע): “בשעת הנעילה” . מדגיש את מעמד אמירת הפיוט ונותן תוקף ומשמעות לכוחו.
מוטיבים: מילה, רעיון או ביטוי החוזרים על עצמם ביצירה ותורמים למשמעותו.
כינויים: נתינת שם שאינה ע”פ שמו הישיר אלא ע”י שימוש בתיאור, בתכונה, במוצא, בגודל וכד’
מטאפורות: השאלה. השאלת תכונה מעצם לעצם ויצירת משמעות חדשה. בפיוט: “לך עין נושאים”, “שופכים לך נפשם”.
ניגודים: בין שלילי לחיובי, בין המצב הרע בו נתונים עם ישראל בגלות לבין הבקשה לתשועה וגאולה. וכו’. ניגוד בין ברכות לקללות.
שימוש בלשון ציווי: בבתים ב’-ו’ יש שימוש מרובה בלשון ציווי:
השימוש המרובה בציווי מדגיש את ריבוי הבקשות בשיר. הדובר כנציג המתפללים מבין שאלו הרגעים האחרונים לפני נעילת השער לכן כדאי להזדרז ולבקש טרם יאזל זמנם.
חריזה: בפיוט בולט הצליל “לה” . זהו החרוז החוזר בשתי הצלעיות האחרונות של מחרוזת. המצלול מתקשר לשלוש המילים המשמעותיות בשיר ומדגיש אותן : “עלילה” , “מחילה”, “נעילה”.
[ באופן זה ניתן להתייחס לקישוטים ימי בניימים:
ניתן לעיין במאמרן של רחל ארז ושל איילת אטינגר (קישורים בהרחבות)].
לסיכום, נבקש מהתלמידים לתמצת בקצרה את מה שלמדנו מפיוט זה.
הרעיון המרכזי: הפייטן כנציג הציבור מבין שאין לו זכות לבוא ולבקש סליחה כי מעשיו הרעים מרובים, הא מתוח ומפוחד מהיום הנורא ומהמעמד הגדול. הרפרין החוזר בפיוט מבליט את הבקשה העיקרית בשעה שהכל מתנקז אליה: “אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה בשעת הנעילה”.
אל גדול ונורא, בשעה כ”כ גדולה וקריטית אנו מבקשים שיצור מחילה לעוונותינו יש מאין. בסיום פיוט יש תחושה של שמחה, אופטימיות והקלה. ותקוה לעתיד טוב יותר.
נבקש מהתלמידים לחבר בית נוסף לפיוט שיתאים מבחינת הרעיונות המרכזיים, המבנה, הלשון והסיומת “…בשעת הנעילה”.
הפיוט עסק בבקשת סליחה בעיצומו של היום הקדוש והנורא מכל. המתפלל עובר בנפשו פנימה תהליך פנימי של הזדככות סופית בטרם יפנה היום. התלמידים יתבקשו להביע ביצירה חופשית את תחושות המתפלל לפני מעמד אמירת הפיוט בבית הכנסת. לאחר מכן כל תלמיד יביע שוב את התחושות לאחר אמירת הפיוט. בכיתה נציג את התוצרים וננסה להבחין בשוני מבחינת הצבעים, המרקם שיביעו את תחושות המתפללים. (לפני: מתח, חרדה ולאחר מכן, שמחה, הקלה, אופטימיות).
מומלץ ללמד את השיר בטרם יום הכיפורים. בשיעור שלאחר הצום – כדאי לשוחח איתם במשמעות התפילה הפעם מבחינתם כאשר מילות הפיוט היו מובנים להם. האם חל שוני בחוויה האישית שלהם בתפילה?
פתחנו את השיעור בשאלה מהי סליחה? ומדוע קשה לבקש סליחה? משם המשכנו לדיון מה ההבדל בין סליחה למחילה? ולמדנו את סיפורו של מנשה וכיצד הקב”ה חופר לו מחילה, שהיא יש מהאין. לאחר מכן ניגשנו ללמוד את הפיוט ‘אל נורא עלילה’, דנו במשמעות היותו פותח את תפילת נעילה ביום הכיפורים, ראינו את מבנה הפיוט, תוכן הפיוט, ודרכי עיצובו. סיימנו את השיעור בהזמנת התלמידים לכתוב בית נוסף לשיר, או בכתיבת תגובה רגשית אישית לפיוט.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא