ליל הסדר הוא "חג הילדים" האמיתי, חג החינוך והקשר הבין דורי. המאמר מצביע על מגוון עקרונות חינוכיים ודידקטיים העולים מתוך ליל הסדר, ומיועדים להורים ומורים כאחד.
אין אדם לומד מתוך שמיעה, מתוך מצב של סבילות, מתוך שמושיטים לו דבר בקנה, ואין לימוד ממש אלא מתוך פעילות, מתוך יגיעה, מתוך אימוץ חושים ואימוץ כוחות הרוח והנפש..(מתוך המאמר) איך מכינים את השיעור? איך מגישים אותו באופן משמעותי לתלמידים? זאת ועוד במאמר זה.
מול חידוש יומיומי של מיני גאדג'טים, מדיות ואופנות, עומדים הספרים הישנים של עולם התורה והאמונה. וכאן שואל הבן: מה בכוחם לחדש לי? וכאן שואל המחנך – מה אני כבר יכול לחדש לתלמיד שיכול להגיע לכל מידע בכוחות עצמו?
לכל אחד האות שלו בתורה, שקוראת לו, מאותתת אליו ברמיזות, מאירה אליו פניה או מסתתרת מפניו, שיחפש אחריה וכשימצאנה ירגיש: בית. רק המפגש יוצר מילה. נותן פשר, מפרה. האות שלי, האות שלך, בדיאלוג, בדילוג, נגלה עולמות, נכתוב סיפור: יחד. (מתוך המאמר)
יהודים מחוייבים בלימוד תורה לשמה. מדוע אנו לומדים חוקים הקשורים למאורעות שהתרחשו בזמנים עברו, או דברים שהתלמוד עצמו מעיד עליהם שמעולם לא התרחשו ולעולם לא יקרו? מאמר על הסקרנות, על התשוקה לידע, ועל מקומה של ה"רלבנטיות" בימינו.
עיבוד של פרשיות נבחרות מתוך החוברות "שבת וינפש" שכתב פרופ' אלחנן י. מאיר, ובהן עיונים בפרשת השבוע מתוך מבט פסיכולוגי ובחינת משמעות פרשיות השבוע לנפש האדם.
הדיון בשאלת החינוך לאהבת תורה מוליד קריאה להורים ולמחנכים להמשיך להתפתח ולצמוח מעבר לגבולות התפקיד. לא לתת למלבוש הצר של ה"שאלות החינוכיות" להגדיר ולסמן את מרחב אהבת התורה, קיום המצוות ועבודת ה' שלנו. על דבר זה לבוא לידי ביטוי בכיתה הן בבחירת חומר הלימודים והן בכנות מול שאלות וספקות.
מאמר זה עוסק בחשיבות העילאית של שאילת שאלות והעלאת קושיות לתהליך הלימוד וההפנמה, בדגש מיוחד על לימוד גמרא. מתוך המאמר: "אם נצליח לעודדם לשאול את הנראה כאסור לשאול, אם נקרבם לרצון אמיתי להכיר במציאות שבה שוהים; הם יגלו בעצמם את התשובה שתפיח בהם חיים חדשים."