אין אדם לומד מתוך שמיעה, מתוך מצב של סבילות, מתוך שמושיטים לו דבר בקנה, ואין לימוד ממש אלא מתוך פעילות, מתוך יגיעה, מתוך אימוץ חושים ואימוץ כוחות הרוח והנפש..(מתוך המאמר) איך מכינים את השיעור? איך מגישים אותו באופן משמעותי לתלמידים? זאת ועוד במאמר זה.
ראיית מקומם המרכזי של ערכים בחינוך מצריכה פעילות משולבת של האישיות בתחומי החשיבה והרגש, לפיכך נדרש ניסוח מטרות הוראה בזיקה לשני תחומי האישיות האלה. המאמר מבהיר תפיסה זו תוך בירור העמדות והערכים המובילים אליה.
על השלב שלאחר ההוראה, השלב שעוסק בתובנות, במשמעויות, בערכים, בשאלות האנושיות ובלקחים המוסקים וצומחים מתוך חומר הלמידה. זו שכבת הרוח, ומתקיימות בה גם חוויות חינוך שביטויין הוא תחושת מלאות והתעלות והרגשה של התרוממות אל דרגה נעלה יותר באנושיות.
חוויות של 'זרימה' הן חוויות שכמורים וכהורים אנו שואפים לזמן לתלמידים. כיצד עושים זאת במסגרת בית הספר? האם יש לכך השלכות על הלמידה? מאמר יישומי ומעניין הנותן תשובות לשאלות אלו. המאמר באדיבות כתב העת לקסי-קיי, גיליון מס' 1 ינואר 2014. http://bit.ly/Lexi-Kaye_1-2014
המאמר מתאר את השיעור כמרחב בו מתרחש מפגש בין שלושה גורמים: התלמיד, המורה וחומר הלימוד. במאמר מוצע מודל פשוט ויישומי המסייע בבניית שיעור משמעותי, בהעברתו וברפלקציה עליו.
סיפור קצר שכתב סופר המדע הבדיוני אייזיק אסימוב בשנת 1951 ובו הוא מתאר את המציאות בשנת 2157, בה לכל ילד יש מורה מכאני שמלמד אותו, ללא ספרים, וללא חברים אחרים. הילדים מתרפקים על המציאות שהיתה בעבר, בבית הספר העתיד שאיננו עוד... סיפור מעורר מחשבה על "חדשנות פדגוגית" ועל למידה מקוונת.
המאמר מתאר את תפקידו של המורה כמדגים ומקנה את אמנות הדיאלוג עם הטקסט. הדיאלוג המתנהל בכיתה מהווה דגם לפגישה אפשרית, אותו מפנים התלמיד במשך הזמן והופך לקניינו.
מהי למידה משמעותית? האם היא אפשרית בבית הספר? מה מנהלים יכולים לעשות כדי לקדם למידה כזו בבית ספרם? פורסם במגזין האינטרנטי של מכון אבני ראשה "אבני דרך", ינואר 2014