“ בכל שנה אני מקבל מהממונים עגלה מלאה בגוש חומר ענק. קשה, יבש, רובו בצבע שחור. יש מעליו שכבה עבה של אבק, אותה אני צריך לנקות עוד לפני תחילת העבודה.

התפקיד שלי הוא להעביר את החומר לתוך גופם של ילדים. אך צריך קודם לפרק אותו לחתיכות מאוד קטנות, כדי שיוכל להיכנס. אומרים שהחומר הזה ממש עוזר להם ומכין אותם לחיים. בלי החומר הזה יהיה להם קשה לחיות והם יכולים אפילו למות מרעב. 

יש כמה שיטות להחדרת החומר – לרוב דרך האוזניים זה הכי קל, אך יש גם שיטות דרך העיניים ובמקרים קשים משתמשים בהמסת החומר והכנסה עם כפית לפה. במקרים הכי קשים, כשאין זמן, משתמשים גם  בהזרקה ישר לווריד. זה כואב ולא נעים, אך זה הכי מהיר ובטוח.

האמת היא שלא כל כך משנה איך זה יקרה, העיקר, כך נאמר לי על ידי הממונים, שהכל ייכנס אליהם עד לתאריך המיועד. גם אם קצת יכאב או יהיה לא נעים, לא כל כך נורא, העיקר שהחומר יהיה בפנים.

בשנים האחרונות, הוסיפו הוראה נוספת – שההחדרה לא תכאיב יותר מידי. אם הילדים יצעקו מכאב, ההורים ישמעו וזה יהיה לא נעים. לכן, ייעצו לי, כדאי ליצור קודם אווירה נעימה, להתחבב על הילדים ולהכניס כל פעם ממש קצת מהחומר. אם הכאב גובר, כדאי לעשות הפוגה קצרה. אפשר גם לשחק קצת ולבזבז קצת זמן על חשבון זמן החדרת החומר, כדי לאגור כוחות לקראת ההמשך.

לימדו אותי גם שיטה נוספת, שהיא ממש טובה. אפשר לגרום לילדים להסחות דעת שונות ובלי שהם שמים לב, החומר מוכנס להם. לפעמים זה נכנס אפילו דרך פעילות ממש מהנה כמו סרט או סיפור טוב. כך כולנו מרוצים – אני החדרתי את כמות החומר היומית והם אפילו נהנו מכך.

רוב הילדים לא ממש מבינים למה החומר הזה ממש חשוב עבורם. אבל יש כמה ילדים מאוד מחונכים, שמאמינים למבוגרים שזהו חומר חשוב ומקבלים אותו בשמחה. לעומת זאת, אחרים ממש מנסים להתנגד להכנסת החומר לגופם. אלו ממש מקשים עלי את העבודה. אך רוב הילדים מקבלים זאת בהבנה, אולי בהכנעה. הם שקטים רוב הזמן – לא מתלהבים מהחדרת החומר אבל גם לא ממש מתנגדים אליו.

הממונים, בודקים אם הכנסתי את החומר כמו שצריך – הם מידי פעם מבקשים מהילדים לשפוך קצת החוצה מהחומר, על דף ריק. לפי הכמות שנשפכת בזמן מסוים, אפשר לדעת מה הכמות שנכנסה לילד פנימה במשך הזמן.

אני מודאג מהבדיקות האלו, שבהם בעצם בודקים גם אותי. גם לילדים הבדיקות האלו לא כל כך נעימות, אבל אחרת הממונים וההורים לא יידעו מה הכמות בפנים.

כדי שהבדיקות יצאו טוב, מישהו נחמד העלה לאינטרנט טבלה מסודרת בה מפורטת כמות החומר שיש להחדיר בכל יום בשנה, כך שעד הבדיקה התקופתית, החומר יהיה כבר בפנים. 

האמת שאני לא כל כך מתלהב מהעבודה שלי, היא לא ממש נעימה ואין בה הרבה רגעי סיפוק. 

נכון, יש תנאים נחמדים  – גומרים יחסית מוקדם כל יום ויש הרבה חופשות. 

אבל כשהייתי צעיר הלכתי לעבודה הזו כי רציתי להשפיע, להנהיג, לשנות, לתרום לילדים ולעזור להם להתפתח. הייתי מלא תשוקה לכך. 

האמת שאני עדיין פה ושם עושה את זה. אני מניח לכמה רגעים את החומרים בצד ועושה יחד עם הילדים את הדברים שעליהם תמיד חלמתי. אלו הם רגעי האושר שלי בחיים. 

הבעיה היא שאני יודע שיש לכך מחיר. המחיר הוא שהזמן עובר ללא הכנסת חומרים ולכן בימים הבאים אצטרך להשתמש במזרק, אותו אני ממש לא אוהב. 

למען האמת, בכלל לא ידעתי שבעבודה הזו מתעסקים כל כך הרבה בחומרים. דווקא חשבתי שמתעסקים בה בענייני רוח ולא בענייני חומר “.