…והשמחה היתה מלאה כי היתה באה גם מתוך חרות הרוח,

לא כמו כל הישיבות היתה הישיבה הגדולה הזאת.

לא היה בה שום הכרח ולא ציוה אדם, אף לתלמידיו כזה וכזה תעשה, את זה ואת זה תלמד.

אף לא היו שם סדרי היום קבועים או בחינות קבועות היתה רק מעין השגחה עליונה בלתי נראית.

לא היתה מוטלת חובה לשמוע את סדר היום של פרשת השבוע אף כי חבב רבן של ישראל את אלה אשר שמעו את דבריו מדי בוקר. ולא חייב מישהו לשמוע את השיעורים הקבועים אף כי נתן ערך מיוחד לשעורים אלה.

יסוד היסודות וההכוון העיקרי היה ללמוד כל אחד מה שלבו חפץ. שלא יסיח דעתו מתלמודו”