אף על פי שכל העיתים וכל הזמנים בידיו של הבורא יתברך ויתעלה שמו, מצאנו שמרוב חיבתו ואהבתו לבניו, עם סגולתו, נתן בידיהם מצות קביעת ראשי חודשים.

הוא, היוצר אור ובורא חושך, הגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, נתן בידי בניו קביעת מולד הלבנה, חידושה וקידושה. על פיה ישק אימתי יחוג עם קודשו רגליו ומועדיו שמדאוריתא ושמדרבנן.

ומועד אחד, יחיד ומיוחד הפקיד רבונו של עולם בידי שליחיו נאמניו, המורים והמורות מלמדי התינוקות של בית רבן:

אימתי יחולקו התעודות והתהודות, הציונים וההערכות לבאי כותליו של בית מדרש?

דרשו וקבעו למחצית ראשונה- כחמישה עשר ימים מקביעת ראש חודש שבט, בסביבות יום ט”ו בשבט, ראש השנה לאילן.

ובעת שעולה ובוקעת בימים אלה, שירת ילדי הגן אודות השמש הזורחת והשקדיה הפורחת, מתכוונים הם לאחת, אך שתיים זו שמעתי, שהרי האדם- עץ השדה:

ובכן, בן אדם, השוקד אתה על לימודך וממהר לפרוח?

הרי ימי חלדך כחציר יבש וכציץ נובל וכחלום יעוף…..

היונק אתה משורש נשמתך, ממהותך מתכליתך, ומפריח על גבי אותיות שמך החרוטות על ענף- פרחים וציצים ופירות?

כך מורה לנו אבינו, אב הרחמן, שאין מחנך, כמוהו עוד, מלבדו:

בתעודות, הדגישו נא, מורי-שליחי, את השקעתו, התמדתו, רצינותו ורצונו, השתדלותו, מסירותו ועמלו של הילד הרך.

שכן, יש דרך שהיא ארוכה אומנם, אך קצרה.

וזהו סוד הפריחה המהירה של עץ השקדיה-

השקידה.

קרדיט לתמונה: אתר Burst